8. מה החיפזון הגדול? קח את החיים במנות קטנות
# **מה החיפזון הגדול? קח את החיים במנות קטנות**
אתמול ראיתי במקרה פרסום במגזין. הוא היה למשכך כאבים – כדור לכאבי ראש, או משהו בסגנון הזה: אישה מודרנית צעירה חייכה אלי מהמודעה. המודעה אמרה: 06:00 – התעוררות 08:00 – ילדים 09:00 – משרד 11:00 – פגישה 13:00 – ארוחת צהריים עסקית 18:00 – פקקי תנועה 19:00 – קניות בסופר 20:00 – אורחים 22:00 – )שם הכדור(
האישה חייכה כאילו שזה היה הדבר הטבעי ביותר בעולם לקחת כדור נגד כאבי ראש כל יום לפני השינה בלילה. זה היה משכנע בצורה כה יפה!
איזה מן דרך זאת לנהל את החיים? לרוץ מבקר ועד ערב, מיום אחד לשני! לא פלא שהיה לה כאב ראש כל לילה!
והדבר הגרוע ביותר הוא, קצב החיים הזה הפך להיות לגמרי נורמלי, לגמרי מקובל כיום. זה הפך לגמרי נורמלי להיות בחיפזון נורא, להיחפז דרך החיים.
רק עצור בכביש וצפה בתנועה ברמזור.
כולם עסוקים בלצפצף בצופרים שלהם ללא סיבה מסוימת.
וברגע שהאור מתחלף, אם אדם אחד אינו מסוגל להזיז את הרכב שלו בזמן, יהיו מאות אנשים מנסים להזיז אותו מהדרך.
נראה שהחיפזון הוא מחלה מוזרה בת זמננו.
מכונות מומצאות בכל יום על מנת לעבוד מהר יותר ויותר. המחשבים המהירים ביותר מבצעים אלפי פעולות בכל שנייה.
סילונים על קוליים נושאים אותנו ממקום אחד לאחר במהירות המהירה ממהירות הקול.
רשתות תקשורת מעבירות מידע במהירות עצומה בין יבשות, דרך תחנות לוויין הנמצאות הרחק מעל האדמה.
כפי שהם אומרים, יש לנו תקשורת @ במהירות המחשבה!
אבל לאן אנו הולכים בכזאת מהירות?
לאן כולנו רצים?
או יותר נכון, ממה כולנו בורחים?
האמת היא, אנחנו רצים לקראת ו בורחים מ.
אנחנו מונעים משתי סיבות משכנעות במידה שווה: חמדנות ו פחד.
פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!
החמדנות אומרת לנו: אין זמן! במשך של שישים או שבעים שנה המוענקות לך, אתה צריך לחיות כל כך הרבה תשוקות! אתה צריך להיות הבעלים של מקסימום הדברים, אתה צריך לטעום את מקסימום מספר ההתנסויות.
אתה צריך לחיות את החיים עם נקמה!
כמו חולה במחלה סופנית הנחוש להנות מהחודשיים האחרונים לחייו, אנו נחפזים מתענוג לתענוג עד אין סוף.
ובכל יום, אנו באים תחת מתקפה חדשה מהתקשורת.
כאשר אתה הולך לעבוד, רק קרא את השלטים בדרך. הם כולם אומרים את אותו הדבר!
כאשר אתה הולך הביתה, הפעל את הטלוויזיה וצפה בכותרות.
מה הן אומרות? את אותו הדבר!
בכל שעה של מהלך היום, נאמר לנו שהחיים שלנו יהיו בלתי שלמים ללא עבודה חדשה, מכונית חדשה, חברה חדשה, בית חדש.
איפה הזמן להשיג את כל מה שאנו צריכים? אז אנו מתחילים לרוץ.
אנחנו חייבים להרוויח, אנו חייבים להוכיח את עצמנו!
ומאחר ויש לנו מעט זמן, עלינו לנהל חיים כפולים.
אנו מנסים לדחוס 48 שעות, 72 שעות לתוך כל יום. לבסוף, אנחנו צריכים לדחוס מספר גלגולי חיים לתוך גלגול אחד!
אבל פיזית, יש גבול למה שאנו יכולים לעשות ביום אחד. אנחנו יכולים להיות רק במקום אחד בזמן אחד. אז אנו מתחילים לחיות חלק מהחיים שלנו דרך השכל שלנו.
זוהי הדרך החדשה לחיות את חיינו!
הנאה שכלית היא אינה אלה הנאה מבלי באמת להנות.
מהנדס התוכנה עובד עד 03:00 או 04:00 במשרדו בעיר ובודאי שיהיו לו במחשב שלו תמונות יפות של הרים או חופים!
בעוד הוא יושב במשרדו, הוא רואה ונהנה מיופי ההרים; הוא מנסה להקשיב לגלים בחוף הים. איך זה נקרא...? ישנה מילה...ביצוע מספר משימות בו - זמנית? על פי המהנדס, הוא מבצע מספר משימות בו - זמנית! עובד במשרדו, הוא גם נהנה על החוף. בחירה חכמה! אבל האמת העצובה היא, התמונה במחשבתו מייצגת את החופש שלעולם לא יהיה לו את הזמן לקחת. משום שהוא עסוק מידי בעבודה, יותר מדי עסוק בשאיפה לקידום הפלאי שיהפוך אותו למנהל הפרויקטים הצעיר ביותר בחברה, שנים לפני זמנו.
אנחנו רדופים ברעיון לסיים דברים לפני זמנם.
בימים אלה, אנו מנסים ללמד תינוקות בני שישה חודשים ללכת לשירותים! אנחנו מצפים מילדינו לגדול במהירות שנים לפני זמנם.
זהו אבסורד כפי שנצפה מעץ מנגו לתת פירות בשנה הראשונה שלו! זה פשוט הולך כנגד הטבע של העץ. מדוע אנו עושים זאת?
בזמנים מוקדמים, נראה היה שגלגול חיים אחד מספיק בצורה מושלמת למה שכל אחד חפץ בחייו. אחרי הכל, מה האדם רוצה? לאחר כמות מועטה של השכלה, הוא ימשיך לשמור על השדה של אביו או העסק שלו. הוא יתחתן, יוליד ילדים ויחיה את חייו באותה העיירה, באותו הבית. לאן היה למהר? עכשיו, אין לנו יותר את הסבלנות לחיות את החיים כפי שהם באים!
מה החיפזון הגדול?
לפני מספר שבועות, בחור צעיר בא לראות אותי. וודאי הוא היה באמצע שנות השלושים שלו, עובד בחברה פרטית.
הוא אמר לי,
יש לי את הכל מסודר, סוואמיגי'.
אני בונה בית שבעבורו לקחתי הלוואה ל – 25 שנה. עד שאסיים לשלם את ההלוואה, הבת שלי תהיה נשואה ומסודרת )הבת שלו הייתה ילדה קטנה שהחזיקה את ידו(. הבן שלי גם כן יהיה מסודר בעבודה )אישתו החזיקה תינוק בזרועה(. עד אז האדמה תוערך במקום שבו אנו בונים את הבית שלנו. אז נוכל למכור אותה. אישתי תוכל לצאת לפרישה מרצון דבר שייתן לנו עוד קצת הכנסות . לאחר שנסדר קצת כסף לנכדינו, נוכל להשקיע את השאר ואז להתיישב באשראם שלך. בוודאות אנחנו נבוא לאשראם סוואמיגי'. החיים שלנו הם איתך בלבד!
פשוט תדמיין לעצמך!
בחמש דקות שהוא מדבר איתי, האיש סיים 25 שנים של חייו! הוא היה בכזה חיפזון, הוא סחט את המיץ מה 25- שנים הללו בכך שחשב עליהם, בכך שתכננן את הכל לפני הזמן. עכשיו מה שנותר לחיות בעבורו זה רק בעבור "העור המיובש" שנקרא חיים.
והוא אמר לי שהעניין של הנשמה שלו הוא בחיים רוחניים מלבד הקריאה של החובה שלו שאילצה אותו להמשיך את חייו בדרך הזאת.
אמור לי, האם זוהי דרך חיים רוחנית לחיות את החיים בה, למשכן את ההווה לעתיד?
הלוואות וקרדיט אינם אלה דרכים לנסות לחיות את החיים של מחד היום. אנחנו מבזבזים היום את הכסף שאנחנו עומדים להרוויח מחר!
כאשר עדיין בהווה, אנחנו מצליחים לחיות את העתיד שלנו. האם זה אפשרי?
זהו היפוך זמן, זה יעניין את אינשטיין!
חיינו הם ריצה קבועה לקראת העתיד. כל מה שזמין היום הוא לעולם אינו מספיק, לעולם אינו טוב מספיק בעבורנו.
זוהי תופעה חדשה יחסית, במיוחד במזרח. במשך מאות, אנחנו היינו מורגלים לחשוב על החיים האלה כ"שלב מעבר". הרעיון של גלגול נשמות, של מעגל הלידה והמוות, היה בנוי כה חזק בתוך מחשבתנו שאנשים היו חושבים,
אז מה אם לא נגשים את כל התשוקות שלנו בפעם הזאת? תמיד יהיו חיים נוספים!
בעוד החיפזון, כמו המדע והטכנולוגיה, הם מתנת המערב.
באופן טבעי, מאחר ובמערב אנשים אינם מאמינים ביותר מגלגול חיים אחד.
למעשה, חיפזון הוא רק נשורת שלילית מהמשמעות החיובית של המדע. המדע עוזר לנו לחיות את החיים באופטימאלי שבהם. הטכנולוגיה עוזרת לנו להוציא את המקסימום מהחיים האלה. במונחים של
פסיכולוגיה, אנחנו יכולים לאמר שהמדע הוא המוחצן, התבוננות כלפי חוץ בנפרד מעצמנו.
מדע הוא מודעות המתפתלת כלפי חוץ. תכלית המדע היא באיסוף ידע, בהשגת תוצאות, בעשיית דברים במהירות גדולה יותר וטובה יותר. בלי המדע, עדיין היינו בתקופת השור והעגלה!
אבל המדע כובש תוצאות מרחיקות לכת מדי מהסוג של חיפזון מטורף שאנו רואים כיום.הריצה המתמדת הזאת רק משקפת את חוסר המנוחה שאנו חשים בתוכנו.
למעשה, זה בגלל חוסר המנוחה הפנימי שלנו שאנו מרגישים חייבים לרוץ. אנו מרגישים שאנו מפספסים משהו חשוב. אנו איננו יודעים מה הוא, אבל אנו חייבים להזדרז ולמצוא אותו!
כמה מאיתנו חלמו, בזמן זה או אחר, שפספסנו רכבת חשובה או אוטובוס?
זהו חלום מאד שכיח, ומאד משמעותי.
זה מראה שרובנו חיים בפחד שאנו מפספסים את החיים.
עמוק בפנים, אנו חשים שאיכשהו אנחנו החמצנו את הרכבת של החיים.
ואנחנו איננו יכולים להבין כיצד זה קרה!
פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!
בזמן החלום אנחנו ממהרים, ממהרים, בודקים את לוח הזמנים, עושים תוכניות, צועקים זה לזה להיחפז. אבל כאשר סוף סוף אנחנו מצליחים להגיע לתחנה, הרכבת כבר עוזבת. זה מאוחר מידי! בימים אלה, יש לנו אפילו יכולת להזמין בו זמנית חמש רכבות שונות; כל כך הרבה תוכניות גיבוי, ועדיין אנו מוצאים שאיך שהוא פספסנו את כולן.
זה בדיוק מה שקורה בחיינו.ההתנהגות שלנו כיום היא כמו של ילד שקיבל עשר סוכריות בטעמים שונים, ורק חמש דקות לאכול אותן! אנחנו מלקקים בתאוותנות מכל אחת מהן, אבל אין לנו את הזמן באמת לחוש אף אחד מהטעמים.
רק לרגע, התבונן אחורה וראה בבהירות כיצד הנהגת את חייך בחמש השנים האחרונות. באיזו תדירות ויתרת על דברים שבאמת רצית לעשות פשוט משום שלא היה זמן לכך? האם כל הריצה הייתה שווה זאת? הבן, אינני מתכוון שזה בסדר להנהיג את חיינו באיטיות פילוסופית – המנהג במזרח! זה אינו אומר לדחות את החיים. זה בלתי אפשרי לחיות רק בהווה, ולהתעלם מכל העתיד. בכל יום, אנו נקראים לבצע פעולות, לקחת החלטות. אנחנו חייבים לחיות עם תאריכי יעד. אנחנו חייבים לחשוב קדימה, להגשים את החלומות שלנו. בוודאי, עליך לתכנן למחר. אבל אל תשכח לחיות היום! מה שאני מתכוון הוא, חייה במודע.
חייה במודעות.
Section 2
למד להיות נוכח בכל רגע בחייך. כל מה שאתה עושה ברגע, עשה אותו במוחלטות. צפה בכל פעולה. אפילו אם זוהי פעולה יום יומית, עשה זאת כאילו שעשית זאת בפעם הראשונה. בוודאי, זה לא קל. רב הזמן איננו עושים דברים מאד מעניינים לפחות, לא הדברים שבאופן רגיל אנו קוראים להם מעניינים! בתשע בבקר, יתכן ותהיה על אוטובוס עמוס בדרכך לעבודה. בשמונה בערב, יתכן ותסיים את מטלות הבית – כמו האישה בפרסומת. זה לא משנה! כל מה שאתה עושה, עשה זאת במוחלטות )טוטאליות(. שיהיה לך מאד ברור: זוהי המציאות של הרגע. אין בריחה מכך. אז אתה גם יכול להנות מכך, להנות לרחוץ את הכלים או כל דבר שאתה עושה! אפילו אם אתה רוצה, אתה אינך יכול לרוץ שעתיים לתוך העתיד כאשר אתה מהר ישן במיטה. יתכן ומנטאלית אתה יכול לעשות זאת, אבל פיזית זהו המקום שאתה נמצא בו! לאו צה )Tzu Lao )משתמש במילה היפיפייה wei-wu-Wei. wei-wu-Wei פירושה פעולה ללא פעולה. זאת חייבת להיות הדרך השמחה ביותר לחיות! wei-wu-Wei אומר להיכנס לכל פעולה בטוטאליות, בשובבות, בספונטאניות. זוהי דרך יפיפייה לשנות
עבודה למשחק.
בפעם הבאה שאתה מרגיש אומלל לרחוץ את הכלים, רק קרא לילד שלך לבא ותן לו או לה הזדמנות! רק ראה איך היא עושה זאת. היא רוחצת את הכלים עם כל תא מגופה הקטן! היא נהנת מכל סימן שבועות הסבון עושות על הכלים. היא אינה ממהרת לסיים זאת ולהמשיך בעוד דברים חשובים בחייה. למעשה, בעבור כל ילד/ה, כל מה שהיא עושה ברגע זה הוא הדבר החשוב ביותר בחייה! .Wei-wu-wei זהו
מה החיפזון הגדול?
חוסר הסיפוק התמידי מהרגע הזה, התאווה לדחוס עוד ועוד לתוך גלגול חיים אחד, זוהי אחת הסיבות להיותנו ממהרים כל הזמן.
אבל התאווה אינה הסיבה היחידה!
לרבים מאיתנו, זה גם בגלל שאנו מפחדים להפסיק.
פחד הוא סיבה עיקרית לכך שאנו מתחברים כה חזק לזרם החיים החיצוני.
נחפזות היא דרך לברוח מעצמנו!
לעצור, לעמוד שקט לרגע, זה אומר להיפגש עם האני העמוק ביותר שלנו. לעמוד פנים מול פנים עם השקט והדממה בתוכנו. למוחות הרגילים לרעש הקבוע של העולם בחוץ, להיפגש עם הדממה הזאת יכול להיות חוויה מחרידה.
ברצינות, לכמה מאיתנו יש את האומץ לעמוד מול עצמנו?
להסתכל פנימה זה אומר לקחת את הסיכון לגלות שאחרי שרצנו ורצנו; לא התקדמנו בכלל.
זוהי אחת הסיבות מדוע כל כך הרבה אנשים מפחדים ממדיטציה. הם באים אלי ואומרים, סוואמיגי', מה עלי לעשות על מנת לחוות שלוות נפש?
אם אני אומר להם ללכת סביב איזשהו מקדש 108 פעמים, הם יעשו זאת בשמחה. אחרי הכל, זה עדיין משהו שהם יכולים לעשות בריצה! אבל אם אני מבקש מהם לבלות חצי שעה במדיטציה, זה יותר מידי. בזן, יש להם מדיטציה יפיפייה לתרגול הנקראת רק לשבת.
איזה שם*: רק לשבת!*
זן היא הדת היחידה היום שהיא באמת חייה, באמת נענית לצורך המשתנה של כל זמן ומאה. במדיטציה רק לשבת, על המשתתפים לעשות רק זאת: לשבת דומם ולא לעשות דבר. למעשה, כל המדיטציות הן בדבר ישיבה שקטה מבלי לעשות דבר, אבל הטכניקה הזאת גורמת לנו לעשות זאת במודעות.
ואין דבר שיכול להיות קשה יותר בעבור רב האנשים! כל חיינו אנחנו זזים בתנופה כה חזקה, שפשוט לעצור, דורש מאמץ נעלה.
משום שלעצור זה לקחת מבט חדש בחיינו.
לבא במגע עם העצמי הנשכח שלנו.
לראות בברור מה אנו עושים, ומדוע אנו עושים זאת.
)אפילו אם זה אומר למצוא שרב הסיבות בגללן התחלנו אינן מחזיקות בטוב יותר.(
אין דרך אחרת!
זכור, אפילו ההובלה הטרנסאטלנטית הטובה ביותר אינה יכולה לטוס עד ללא סוף מבלי לתדלק. למהר ללא סוף היא דרך בטוחה להזמין הפרעה נפשית.
עצירה היא תהליך ריפוי בפני עצמו.
עצירה נותנת משמעות לכל החיפזון שלנו.
נסה את הניסיון המשעשע הזה עם המשפחה שלך או חבריך:
אמרו אחד לשני מתי להפסיק!
זוהי טכניקה נהדרת.
כאשר אתה באמצע משהו, אם מישהו צועק, עצור!
פשוט עצור כל מה שאתה עושה, אפילו אם זה באמצע שאתה מרים את רגליך, אתה לפתע תיזרק בחזרה לרגע ההווה!
ישנה הפוגה פתאומית בחיפזון שלך.
אתה עושה קפיצה לתוך הערות.
אתה נכנס – מחדש לרגע הזה
מדוע לסבול ? אושר הוא בחירה
מדוע לסבול?
מדוע לסבול ? אושר הוא בחירה
ש. מאסטר, מה הוא סבל? האם סבל הוא הכרחי בחיינו?
ישנה סוטרא בודהיסטית יפיפייה: אין סבל, אין סיבה, אין סוף.
מה הוא בדיוק סבל?
כמעט כולנו התנסנו בסבל בזמן מסוים בחיינו. עכשיו נניח ואני שואל אותך, מדוע בחרת לסבול? האם הסבל שלך היה הכרחי?
אתה ודאי תמצא זאת כשאלה לא הגיונית!
האם מישהו בוחר לסבול? אתה תשאל אותי. סבל פשוט קורה למישהו, זה הכל. זה בלתי נמנע...