קום וצא ברקוד!🔗

מאסטר הזן (Zen) המפורסם באנקאי (Bankei ), נדד ביפן, והגיע לעיר חדשה. (הסיפורים שלי לעיתים קרובות לקוחים מהזן, משום ששום דת אחרת אינה מתרשמת מהחיים ככה יפים, פוגשת את החיים בכזאת הערכה ואומץ והומור. זן הוא סיפור אהבה עם החיים!) כאשר האנשים שמעו שמאסטר הזן נמצא בעיר שלהם, הם באו לראות אותו, ואמרו, מאסטר אהוב, שמענו כה הרבה עליך! שמענו שפשוט מעצם השהייה בנוכחותך, אנשים מרגישים שמחים לאין שעור. הם נרפאים ממחלות בצורה ניסית. הם מרגישים שהמשאלות שלהם מתגשמות! מה היא המדיטציה המיוחדת שאתה מתרגל על מנת להגיע לכוחות האלה? המאסטר השיב בפשטות, כאשר אני רעב, אני אוכל. כאשר אני עייף, אני ישן. זוהי המדיטציה שלי.

זן מאסטרים בדרך כלל מדברים כך! וממש כשם שאתה מבולבל עכשיו, האנשים ששומעים אותו גם הם מבולבלים. מה יכול להיות קל יותר מלאכול ולשתות? כל חייהם, הם אכלו וישנו! והנה היה כאן המאסטר הגדול הזה, וקרא לכך טכניקת מדיטציה עוצמתית! אז הם מתחננים להסבר. והמאסטר שואל אותם, האם אתם באמת אוכלים כאשר אתם רעבים? האם אתם ישנים כאשר אתם עייפים? האם אנו? מתי אנו בדרך כלל אוכלים? כאשר ארוחת הצהריים מוכנה; כאשר יש לנו זמן; כאשר השעון אומר. מבלי לשים לב, אנו חיים את חיינו בתוך דפוסי התנהגות קבועים. אפילו בעבור פעולות כה אישיות כמו לאכול ולישון, אנו תלויים בלוח זמנים שבנינו בעבור עצמנו! הדפוסים האלה ששולטים בחיינו הם לא יותר מאשר מה שאנו מכנים הרגלים.

ישנם כל כך הרבה אנשים שאינם יכולים להתחיל את יומם בלי כוס תה או קפה! אם הם אינם יכולים לקבל את התה שלהם דבר ראשון על הבקר, הם מפתחים כאב ראש, הם אינם יכולים להמשיך את היום. לכל אחד מאיתנו יש את הרגלי הפינוק שלו. אנו קוראים להם "ההרגלים שלנו", וחושבים שאנו אחראים עליהם, אבל למעשה הם אלה שאחראים עלינו!

ההרגלים האלה מובילים לקיצוניות מטורפת, אובססיה להרגל עשויה להרוס את חיינו. בפסיכיאטריה, זה ידוע כהפרעה קומפולסיבית כפייתית (OCD). אנשים הסובלים מהפרעה זו נוטים לחזור ללא הרף על אותה הפעולה. זו יכולה להיות פעולה פשוטה כמו לרחוץ את ידיהם, או לבדוק ולראות האם הדלת נעולה

היטב, אבל הם יעשו זאת שוב ושוב כאילו שחייהם תלויים בכך. אוטיסטים יכולים להיות מוטרדים באופן חמור אם משהו בסביבתם אפילו מעט משתנה; אפילו אם הרהיטים אורגנו מחדש בחדר, זה מספיק להפעיל אותם. אל תצחק על ההתנהגות הזאת ותאמר זהו טירוף! שיהיה לך מאד ברור: בין מה שנקרא נורמאלי לבין אנשים עם הפרעות, ישנו רק ההבדל של דרגה וההבדל הוא קטן! ההרגלים הופכים אותך להיות רדום לשינויים הקורים במציאות בחיים. לפעול מתוך הרגל זה אומר לפספס את כל ההזדמנויות לשינוי שהחיים יוצרים בעבורנו בכל רגע. אפילו ברגעים הכי מאתגרים של חיינו, אנו נוטים לפעול מתוך הרגל!

כיס מת והגיע לגן עדן. סט פיטר (St. Peter), השומר על שערי הפנינה, עצר אותו. הוא הזכיר לאיש שהוא רימה אנשים כל חייו, וראוי ללכת לגיהינום. אבל הכיס התחנן למחילה והבטיח להפוך לאדם חדש. לבסוף סט פיטר ריחם עליו. בסדר, הוא אמר לאיש, כנס פנימה. אבל קודם לכן, האם איכפת לך להחזיר את הארנק שלי?

בחברה "המתורבתת" שלנו, אנו קובעים ערך מגוחך לעקביות. בדרך כלל, אנשים כה גאים בכך שהם עקביים! הם מתרברבים בכך שהם התעוררו באותה השעה במשך שלושים השנים שחלפו; הם מתרברבים איך הם היו קומוניסטים או אתיאסיסטים או לא משנה מה, מאז ימי בית הספר שלהם. אנשים עקביים הם האנשים המשעממים ביותר! כאשר מישהו הוא תמיד עקבי, זה אומר רק את אחד משני הדברים הבאים: (א) הוא נולד מושלם, ואינו צריך לשנות שום דבר בעצמו למשך כל חייו, או (ב) הוא נצמד לרעיונות הישנים שלו, מתוך גאווה או פחד. אני לא חושב שמישהו יכול לטעון להיות כבר מושלם? כך שהסיבה היחידה האחרת תהיה, הפחד משינוי.

הרגלים מייצגים את המוכר, הדפוסים המקובלים של החיים. הרגלים מסמלים בטחון. זוהי הסיבה שאנו נצמדים להרגלינו! דרוש אומץ עצום לחיות בלי הרגלים, בלי אמונות. זה אומר שאתה אינך זקוק לרעיון שיאמר לך מה נכון, או מה לעשות. אבל אנחנו כל כך מפחדים לעשות טעויות, כך שאנו הורסים את הספונטאניות שלנו. אני שואל אותך, אפילו תינוק אינו מפחד לעשות צעדים חדשים, אז מדוע אתה? האושר של הקיום טמון ביכולת שלך לפתוח את עצמך לשפל ולגאות של החיים. החיים הם חוסר בטחון! למד להנות מחוסר הביטחון של החיים, ואתה לעולם לא תרגיש פחד. כאשר אנו מתבגרים, אנו נוטים להתנגד לשינוי יותר ויותר. אנו מרגישים מאוימים על ידי השינוי, משום שהוא הולך כנגד הרעיונות המוצקים שלנו באשר למה שנכון ומוטעה, או מה שעובד או אינו עובד בעבורנו.

אנו שוכחים שהחיים הם ביסודם אינם פרדוקסאליים. אנו מוצאים סתירה פנימית רק כאשר אנו משווים את היום למה שלמדנו אתמול, או למה שאנו מתכננים למחר. רק כאשר אנו מנסים להגביל סיטואציה לציפיות שלנו אנו רואים סתירה.

סיפור קטן:

בכפר, חיו שני אנשים קדושים (sadhus). אחד מהם היה מאד גאה בידע שלו בכתבי הקודש ובלוגיקה.הוא היה תמיד בענייני פילוסופיה. השני היה פשוט, אדם שמח שהתערבב עם הכפריים וחי חיי שלווה. יום אחד השניים נפגשו על הדרך המובילה לשוק. לאן פניך מועדות? שאל הסאדו הראשון, מקווה לפתוח דיון פילוסופי. לאן שרגלי יובילו אותי! ענה השני בשמחה. הסאדו הראשון התבלבל. למה הוא התכוון בכך? האם הוא הציג בפניו חידה פילוסופית? כיצד לענות לו? הוא הלך לביתו ובזבז את כל היום מהרהר במשמעות הצהרתו של הסאדו. בקושי גדול, הוא עיצב במיומנות טיעון – נגדי שווה ערך באינטליגנציה שלו. ביום שלמחרת, הוא התקרב בתחושת ניצחון לסאדו השני על אותה הדרך. לאן פניך מועדות? הוא חזר שנית. לאן שהרוח תיקח אותי! ענה השני במתיקות. זה היה יותר מדי! הסאדו הראשון היה מבוהל. היה לו טיעון נגדי מושלם, ועכשיו האחר שינה את ההצהרה שלו! הוא חזר בחזרה הביתה והכין את עצמו לעמוד מול האתגר החדש הזה. ביום השלישי, הוא ארב לסאדו האחר וחזר על השאלה, לאן פניך מועדות? הו, רק לשוק, לקנות קצת ירקות!, ענה הסאדו האחר, צוחק.

ככה הם החיים! בחיים, התשובה משתנה בכל יום. כאשר השינוי הוא המציאות היחידה של החיים, כיצד אתה יכול לתכנן קדימה? בטאואיזם הסיני, החיים מיוצגים באופן סימבולי על ידי היין – יאנג. יין ויאנג מיצגים את העקרונות המנוגדים של החיים – חיובי ושלילי, חושך ואור, כיווץ והתרחבות. דבר יפה בנוגע ליין – יאנג הוא ששני ההיבטים זורמים ללא הרף אחד לתוך השני, משתנים בכל רגע. יש תמיד מעט יין ביאנג, ולהפך; ממש כמו בחיים, שהם תמיד נוזליים, תמיד משתנים. בניסוי שנוהל על ידי פסיכולוג התנהגותי, שתי קבוצות אנשים נתבקשו להקשיב לאותו קטע מוזיקלי ולהגיב בכל דרך שהם רצו – בריקוד, שירה, צחוק, הרמת ידיים או רק בישיבה. ההבדל היחיד היה, בקבוצה השנייה, כל האנשים היו עם כיסוי עיניים. אין צורך לאמר, פחות מחמישית מהקבוצה הראשונה הגיבה למוזיקה בצורה ספונטאנית באמת, בעוד בקבוצה השנייה כמעט כולם הרשו לעצמם להשתחרר. אנחנו כולנו גדלנו מפחדים להראות מטופשים או מאבדים כיוון, מללכת נגד הזרם, כך שפשוט איבדנו את היכולת להגיב לרגע מבלי פחד או דעה קדומה. הדבר המצחיק הוא, בזמנים אלה אנשים רבים ערים לחשיבות של להיות ספונטאני אבל שכחנו איך "לעשות את זה"! בכל מקום אתה מוצא בני נוער לובשים חולצות שעליהן כתוב עשה את הדבר שלך, אבל האמת היא שהם מפחדים לא לעשות את מה שמקובל, שלא להתאים למקובל.

אני אומר לך, אתה לא צריך ללמוד להיות ספונטאני! כולנו נולדנו עם יכולת פנימית להנות מהחיים, מרגע לרגע. באיזשהו מקום לאורך הדרך, בין ההרגלים האישיים וחוקי החברה, איבדנו את היכולת הזאת. וכל דור עושה זאת לבא אחריו. יש לנו יכולת עצומה להרוס את הספונטאניות של ילדינו.

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

אין לנו מושג איזה דבר מסוכן אנו עושים להם! שיהיה לך מאד ברור: להיות ספונטאני זה לא אומר לחיות ללא מעצורים. זהו אינו החופש לשבש את החוקים הבסיסיים של חיים חברתיים. ספונטאניות היא אינה אנרכיה, או סיפוק – עצמי. להיות ספונטאני זה פשוט לזרוק את ההרגלים שלך. לזרוק את הדעות הקדומות שלך. לזרוק את האתמול ואת המחר שלך. ראה היום בעיניים צלולות, במח שאינו עמוס. הגב להתגלות העשירה של החיים, רגע לרגע. חבק את השינוי – והחיים יחבקו אותך!

רב היום, אנחנו או מדברים או מנסים לדבר! האם שמת לב, בכל פעם כאשר אנשים נמצאים בקבוצה, כל אדם מרגיש צורך עז להנהיג את השיחה. דיבור הוא דרך לשלוט בסביבה. רב האנשים משתמשים בדיבור כדרך להראות את הכח שלהם. לא רק במה שהם אומרים, אלה באיך שהם אומרים זאת, כמה זמן הם מדברים, וכמה הם יכולים לשלוט בדיבור של האחרים! אין פלא, ש"לסתום" נראה כמושג משפיל ביותר! אם לא מרשים לך לדבר, אתה מרגיש שנמנע ממך דבר חשוב מאד, מאחר וכולם מתחרים על "הקאת" הרעיונות והדעות שלהם על אחרים!, אנחנו כולנו בנינו מחסן מלא בדעות מושאלות מספרים ומתקשורת אבל לעיתים נדירות אנו פוגשים במישהו שמוכן להקשיב להן!

כאשר אתה אוכל, אבל אינך יכול לעכל את האוכל מה קורה? אתה חייב להקיא אותו החוצה!

באותה הצורה, אם קראת את הרעיונות והפילוסופיות של מישהו אחר, אבל הן לא הפכו להתנסות האישית שלך, אתה לא עיכלת אותם, אתה גומר בהקאה שלהם החוצה. דיבור הוא לא רק לאנשים אחרים. כאשר אתה אינך מדבר למישהו אחר, אתה מדבר לעצמך וזה אפילו יותר מסוכן. לדבר לעצמנו זה משהו שכולנו עושים, למעשה בכל רגע שבו אנו ערים. כל התוכניות והדאגות שלנו הם לא יותר מאשר - דיבור לעצמנו! דיבור לעצמך הוא לא יותר מאשר פטפוט פנימי, זרימת המחשבות שממשיכה להתנגן במוחך, ללא הרף מפריע לך. לפחות בשיחה חיצונית, ישנה הפסקה לפעמים. אבל הפטפוט הפנימי הזה הוא ללא הרף. זה יכול לשגע אותך! למעשה, פעמים רבות, דיבור עם אחרים הוא רק דרך לברוח מעצמך, מהפטפוט הפנימי שלך. זוהי הסיבה שכל -כך הרבה דיבורים מתרחשים בעולם!

כיום, ישנו מחסור קריטי בהקשבה בעולם! לפני יותר ממאה שנים, ברטראנד רוסל (Bertrand Russel) צפה שהקשבה תהפוך למקצוע היקר ביותר בזמנינו. וזה קרה! כיום, למעשה לכל אדם במיוחד במערב יש מקשיב פרטי. אנשים משלמים סכומים עצומים ל"פסיכיאטר" או ליועץ, לא בשביל שיפתרו את בעיותיהם אלה פשוט בשביל שיקשיבו להם. משום שמי נמצא שם להקשיב מלבדם? כיום, לאף אחד אין את הזמן להקשיב, לתת תשומת לב לאחר. תשומת - הלב שלך היא האנרגיה שלך! יש לך אנרגיה כה נמוכה שאפילו אין לך מספיק בשביל עצמך, כיצד אתה תיתן אנרגיה לאחרים?

פתח את הדלת תן לבריאה להיכנס!

רב הזמן, אתה אפילו אינך שומע כאשר אחרים מדברים אליך! כל הזמן, יש הרבה שנאמר סביבך אם רק תוכל להקשיב! דיבור הוא לא תמיד דרך מילים. למעשה, החלק החשוב ביותר של התקשורת שלנו אחד עם השני הוא אינו מילולי. כאשר אשתך מביאה לך קפה בבקר, הקשב לה. לא רק למילים שלה, אפילו לפעולות שלה. האם היא מניחה את הספל בחבטה? מה היא מנסה לאמר לך? האם לילד שלך יש התקף זעם קולני בכל פעם שיש לך אורחים? אל תקשיב להתקף הזעם שלו; הקשב לו. הוא מנסה לאמר לך שהוא צריך יותר מזמנך, מתשומת הלב שלך. התקפי זעם הם הדרך היחידה שבה הוא יכול לקבל תשומת לב מיד. האם יש משהו שאתה יכול לעשות בעניין זה?

ישנה חידת (koan) זן מפורסמת שאומרת: אם עץ נופל ביער ואין מי שישמע אותו, האם הוא עושה רעש? לאחרונה אמא צעירה מוטרדת שהשתתפה באחת מהתכניות שלי באה ושאלה אותי בצחוק: סוואמיגי' (Swamiji), אם ילד נופל ביער ואין אף אחד ששומע אותו, האם הוא עושה רעש?! גם אנחנו איננו שונים מילדים! כל הרעש שלנו, כל הדיבורים שלנו הם רק דרך לבקש תשומת לב. אם כולם ילמדו להקשיב, לא יהיה צורך לדבר! אל תדאג להקשיב לאחרים - האם אתה מקשיב לעצמך? למשל, האם אתה מקשיב לגופך? כאשר אתה הולך למסיבה ושותה או אוכל יתר על המידה, אתה יכול לשמוע את גופך צועק לך להפסיק. כאשר אתה יושב עד מאוחר וצופה בטלוויזיה, הגוף שלך קורא, מספיק, אני צריך מנוחה! למעשה, כל המחלות הן לא יותר מאשר הדרך של גופך לבקש את תשומת ליבך, להתחשבות שלך. אבל האם אתה מקשיב?

כאשר אתה מגיע הביתה מהעבודה, אתה שומע את עצמך טורק את הדלת בחוזקה. האם אתה עושה את אותו הדבר כאשר אתה מגיע הביתה אחרי סרט? הטריקה הזאת מדברת בקול על מה שאתה מרגיש לגבי העבודה שלך. כיצד אתה יכול לשנות את זה? אם אתה אינך מקשיב, כיצד תדע שמשהו אינו כשורה? אנחנו שכחנו את האומנות העדינה של ההקשבה.

הקשבה היא אינה רק הקשבה למישהו אחר או לעצמך מדברים. הקשבה היא גם ההקשבה לשקט שבתוכנו, סביבנו. כל הדיבורים שלנו הם רק גלים בים של שקט מופלא. האם אי פעם שמעת את השקט הזה? צור זמן ומרחב בחייך להקשבה לשקט. עשה מנהג לבלות זמן מה בכל יום בעשותך זאת. קבל בברכה קולות טבעיים לתוך השקט/דממה שלך. אל תקשיב במטרה לשמוע משהו, במטרה לקבל איזושהי אינפורמציה. רק תהיה מודע; תהיה פתוח לדממה. בתוך השקט אתה לומד הכי הרבה. רק בשקט אתה יכול באמת להבין את החיים, שירה, טבע. זן מאסטר באשאו (Basho) אומר ב haiku: לשבת בדממה, לא לעשות דבר, והדשא גדל בעצמו. הדממה הזאת היא אינה דממה פאסיבית. היא חיובית, להקשיב בדממה. זהו השקט של שיתוף עמוק. ישנו הבדל גדול בין תקשורת ושיתוף. תקשורת היא מה שאנו נעשים בה טובים יותר ויותר בימים אלה! תקשורת היא המדע של העברת אינפורמציה למילים ומעשים. שיתופיות היא העברה טהורה של אנרגיה היא מעבר למילים. בימים אלה התמקצענו בתקשורת מורכבת דרך טלפונים, רשתות מוביליות, אינטרנט אבל אנחנו איננו יודעים את הדרכים הפשוטות של להיות בשיתופיות אחד עם השני! שמור על השקט והקשב

שיתוף היא המתנה של המאסטר. היא אינה זקוקה למילים. למעשה, המאסטר יכול לתת לך יותר עם קסם השקט שלו מאשר עם המילים שלו אם אתה יודע כיצד להקשיב. כאשר אתה מקשיב למאסטר, הקשב כפי שהיית מקשיב לציפורים או לרוח. כאשר אתה מקשיב לציפורים, האם אתה מאמין או שאינך מאמין? האם אתה מסכים או שאינך מסכים? אף לא אחד מהם! אתה פשוט מאפשר. זהו אינו תהליך אינטלקטואלי. פשוט להקשיב בפתיחות, בקבלה ואתה באופן אוטומטי תכנס אל תוך שיתוף עמוק עם המאסטר.

ישנו בית שיר ב – Dakshinamurti Stotram בנוגע לאחווה בין מאסטר צעיר והתלמידים שלו:

אבל ראה! שאלות התלמידים נפתרות מעצמן!)

זוהי אחוזה אמיתית. כאשר ההקשבה שלך היא טוטלית, אין עוד צורך במילים. במקום שבו יש אחוזה, המילים נעלמות בטבעיות.

כאשר שעת מותו של המאסטר הבודהיסטי הגדול בודידארמה (Bodhidharma) הגיע, הוא קרא לארבע מתלמידיו לראות מי מהם הקשיב הכי טוב, מי למד הכי הרבה מהמאסטר. הוא הפנה שאלה שכיחה אליהם: מה היא האמת? התלמיד הראשון אמר, אמת היא זאת שמעבר לאישור ולשלילה. יש לך את העור שלי, אמר לו המאסטר. התלמיד השני אמר, אמת היא זאת שאם היא נראית פעם אחת, היא נראית לעולם. יש לך את הבשר שלי, אמר המאסטר. אמת היא אינה – דבר, אמר התלמיד השלישי. יש לך את העצמות שלי, אמר המאסטר. התלמיד הרביעי לא אמר דבר. בהכרת תודה עמוקה בעבור הלימוד שהוא קיבל, הוא פשוט השתחווה בפני המאסטר ועמד באחדות איתו. לאחר זמן מה, המאסטר דיבר. יש לך את המהות שלי, הוא אמר לתלמיד.

שתיקה היא דרך מופלאה להיכנס אל תוך מדיטציה. למעשה, שתיקה עצמה היא טכניקת מדיטציה מעולה. היא הילינג נהדר וכח התחדשות מצוין. בשתיקה, אתה משיג את מה שישו קורא לו השקט שמעביר הבנה. פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

כפי שהם אומרים, מילים מתוקות הן כסף, אבל השתיקה היא זהב. אז בפעם הבאה שאתה פותח את פיך לדבר, ראשית שאל את עצמך האם זה עולה על השתיקה!

צחק את דרכך לאלוהים!

צחק את דרכך לאלוהים!