לא תודה לך!🔗

כל חייך, אתה רגיל למילים תודה לך. עוד מילדות, לימדו אותך לאמר תודה רבה. עד הזמן שאנו גדלים להיות מבוגרים, זה הופך לחלק מאיתנו. אנו רגילים למילים באופן מכני, באופן שיטתי.

המילים תודה רבה לעיתים נדירות נושאות את הרגשות שהם אמורות לשאת: הכרת תודה. למעשה, אנו מבססים את כל חיינו על הרגשות ההפוכים: ציפיות. ביחסינו, אנו דורשים אהבה. בחברה, אנו דורשים תשומת לב. מעצמנו, אנו דורשים ביצועים טובים יותר ויותר. ומאלוהים, אנו דורשים כל דבר שמישהו אחר אינו יכול לתת לנו! אנו ממשיכים לבקש, לדרוש – מבלי להכיר תודה בעבור מה שכבר יש לנו.

הכרת תודה אינה איזושהי צורת מוסריות שנכפית עליך. זהו עיקרון בסיסי לאושר שלך! כל עוד אתה ממשיך לרצות, אתה תחת השפעה של מאורעות חיצוניים. כאשר אתה חיי בהכרת תודה, אף אחד או שום דבר אחר אינו יכול לגעת באושר שלך. כאשר אתה חיי עם ציפיות, חייב שיהיה פער בין הציפיות שלך וההגשמה שלהן. ברגע שתאווה אחת מסופקת, עשר נוספות יזנקו מעלה. בודאי, בחיי כל אחד, יהיו איזשהם עליות ומורדות. תמיד יהיו איזשהם תשוקות שאינן התממשו. זה טבעי. כפי שאומרים, זאת פשוט השאלה האם אתה בוחר להסתכל בחצי הכוס המלאה או בחצי הכוס הריקה! כל עוד אתה מתרכז במה שאין לך, אתה תרגיש ריק בחייך. המילים, "אני רוצה..." הם כמו חור שחור. הוא בוודאי יבלע פנימה את כל מה שכבר יש לך בחייך, וישאיר אותך מרגיש ריק.

פעם אדם הלך לראמנה מהרישי (Ramana Maharishi) ואמר, Bhagwan, אני רוצה שלום! ראמנה ענה, מההצהרה שלך רק הסר את המילה "אני", הסר את המילה "רוצה" ומה שנשאר זה שלום! הסר את האגו, הסר את הציפיות, ושלום הוא כבר שלך. אתה שמעת את הסיפר על שיבא (Shiva) והבראמה קאפלה (Brahma Kapala). הבראמה קאפלה הזה נמצא בכל אחד מאיתנו. זה אינו יותר מאשר האגו שלנו. האגו הוא כזה שהוא בולע כל דבר! בחייך שלך, רק חשוב על הדברים שאתה מבקש לעצמך ממש עכשיו. עשה רשימה. ועכשיו עשה רשימה של דברים שכבר יש לך. איזו רשימה עושה אותך שמח, ואיזה רשימה עושה אותך מוטרד? התשובה היא ברורה. אז באיזו רשימה אתה צריך להתמקד? לכל יצור חי יש את החוש להתמקד בלשמר את אושרו! מדוע אנחנו לא?

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

אם אתה רוצה לבסס את חייך על בקשה, או על הכרת תודה, זה לגמרי תלוי בך.

ישנם רק שני סוגים של דת בעולם: דתות שמתבססות על תפילה, ודתות שמתבססות על הכרת תודה. אחרי הדתות המתבססות על תפילה עשוי ללכת ההמון. אחרי הדתות המתבססות על הכרת תודה יכולים ללכת רק מספר נבחרים. עם תפילה באה התחננות, צפייה. עם הכרת תודה באה רוחניות. זהו העיקרון מאחורי הסופים, מאחורי חסידים. זוהי האומנות של חיים בהכרת תודה, האומנות לחיות את החיים בדרך כזאת שהכל הופך לקדוש. הסופים והחסידים שרים ורוקדים על מנת להביע את הכרת התודה שלהם ליקום. שירה וריקוד היא צורה של תפילה בעבורם. להראות את הכרת התודה שלך אינה עניין של בילוי שעות בעשיית pooja(פוג'ה – טקס דתי). רק להיות מאושר, להיות מודע למתנות של החיים, זה מספיק.

להראות הכרת תודה הפך לכזה פולחן דתי, לכזאת חובה בעבורנו, ששכחנו כיצד מרגישים בהכרת תודה אמיתית. כל חייך לימדו אותך להיות אסיר תודה להוריך, למוריך, לחברים ולזרים. זוהי רק התניה! כאשר הכרת תודה אמיתית עולה, אתה תראה איזה הבדל עצום ישנו! הכרת תודה היא אינה יותר מאשר התמלאות בשמחה, בחמלה. היא זורמת מתוכך מבלי מודעותך; אתה אינך יכול לשלוט בכך! אנחנו לא טעמנו את המתיקות של הכרת התודה, את התחושה העצומה של הגשמה שאתה חש כאשר אתה מעניק את הכרת התודה שלך ליקום.

סיפור קצר:

המאסטר הסופי ג'ונאיד (Junnaid ) היה נוהג להציע את הכרת תודתו לאלוהים חמש פעמים בכל יום. פעם אחת, הוא וחסידיו עברו דרך כפרים שבהם סופיים לא היה מקובלים. בכפר הראשון, אנשים סרבו לתת להם צדקה, אז הם נאלצו ללכת ללא אוכל באותו היום. ביום למחרת, אותו הדבר קרה. ביום השלישי, הכפר דרכו הם עברו היה כל כך עוין שהם גורשו החוצה במקלות ואבנים. באותו הלילה כרגיל, ג'ונאיד כרע ברך והציעה את הכרת תודתו לאלוהים. בראותם זאת, חלק מחסידיו זעמו. במשך שלושה ימים אנחנו הולכים ללא אוכל, מאסטר! גורשנו מהכפר כמו כלבים! האם זה מה שאתה מציע בעבורו את הכרת תודתך? הם שאלו אותו. ג'ונאיד ענה, אני אף פעם לא נוהג להודות ליקום בעבור משהו מסוים! אני מעולם לא חשתי אסיר תודה מאיזושהי סיבה. אז כיצד אני יכול להפסיק להיות אסיר תודה מאיזושהי סיבה? הכרת התודה שלי אינה צריכה סיבה; היא פשוט זורמת.

החיים עצמם הם מתנה גדולה מהיקום. הקיום עצמו הוא סיבה מספקת להיות אסיר תודה. היקום ממטיר עלינו! השמש, הפרחים, הגוף שלך, החיים שלך; האם ביקשת איזה מהדברים הללו? האם עבדנו מאד קשה על מנת להיות ראויים לחיים? האם מישהו יכול לאמר שהוא בילה זמן במטבחו של אלוהים או בגנו, עמל קשה כדי שהוא יענה מהחיים האלה? לא! החיים פשוט ניתנו לנו במתנה. זוהי הסיבה שאנו מעריכים אותם כל כך בזול, זוהי הסיבה שאנו לוקחים את החיים כמובנים מאליו. לא תודה לך!

בהתחלה, כל הדתות, כל התרבויות נהגו להדגיש הכרת תודה בחיים. אבל לבסוף, אנחנו שכחנו זאת. בהודו, יש לנו את הביטוי, Annam Brahma (אוכל הוא אלוהים). נוצרים ויהודים אומרים תודה לפני כל ארוחה. אבל כמה פעמים אנו באמת מרגישים את הכרת התודה? לרב אנו פשוט ממלמלים את המילים מתוך הרגל.

אחד מחסידי סיפר לי את הסיפור הזה; זה באמת קרה: הוא נהג להתקשר לאשתו מהמשרד כל אחה"צ ובזמן הפסקת צהריים. ממש לפני שהוא ניתק, הוא תמיד נהג לאמר לה, אני אוהב אותך.

יום אחד, הבוס שלו התקשר לטלפון שלו בזמן הפסקת הצהריים. אחרי שהם דיברו, הוא אמר מבלי לחשוב, אני אוהב אותך! ולרע המזל שלו, הבוס שלו הייתה גברת! אתם יכולים לתאר לעצמכם מה קרה אחרי כן.

זה מה שקורה כאשר אתה פועל מתוך הרגל, מבלי להפנים את משמעות המילים. ממש כשם שהאיש הזה נהג לאמר אני אוהב אותך באופן אקראי, מבלי להרגיש באמת איזושהי אהבה, אנו גם אומרים תודה רבה לך בלי שום תחושה אמיתית של הכרת תודה. בטאנטרה (Tantra), לפני שעושים אהבה, שני האנשים "סוגדים" אחד לשני, משום שהם עומדים להיכנס לתוך התמזגות של שתי אנרגיות אלוהיות. הם מברכים לשלום זה את זה בכבוד ובהכרת תודה. זהו ההבדל בין סקס, אהבה וחמלה! זה לא רק מוסיף ליחסים שלך. זהו האומדן לגישה שלך לחיים עצמם. כאשר אתה נותן ולוקח רק עם ציפיות, ובלי כבוד, היחסים שלך עם החיים יהיו כמו סקס. זה מחייב בתוצאה של הנאה קצרת – טווח, ותסכול ארוך – טווח. כאשר אתה נותן ולוקח עם ציפיות, אבל גם עם כבוד, אז זוהי אהבה. זוהי הדרך שבה רובנו חיים. אנו מכבדים את החיים, אבל אנו גם נפגעים כאשר החיים אינם נותנים לנו מה שאנו רוצים. עם חמלה, אין שום ציפיות; רק נתינה חופשית ושמחה. כמו שהפרח מפיץ את הריח שלו מבלי לחשוב אם הוא יהיה מוערך או לא, אנו פשוט נותנים אהבה מתוך ההצפה של החמלה. ואל תחשוב שאם אתה נותן מבלי לצפות, אתה לא תקבל שום דבר בחזרה! זה בדיוק ההפך. כאשר אתה חי בהכרת תודה, אתה תהיה מבורך על ידי החיים. בחמלה, אתה אסיר תודה שהאחר מקבל את מה שאתה נותן, עוזר לך לחלוק, מקל על משא האהבה שלך. האם אי פעם חשבת על כך? לא להיות נאהב זה מאד קשה, אבל שלא ירשו לך לאהוב זה הרבה יותר גרוע! אם מישהו אינו מחזיר לך על האהבה שלך, אתה יכול לסבול זאת. אבל אם מישהו אפילו אינו מקבל את האהבה שלך, האם אתה יכול לסבול זאת? אנחנו כולנו נולדנו לתת; אנחנו פשוט איננו מודעים לכך.

בהודו, יש לנו קונספט נפלא שלא שמעו עליו במערב: בהודו, זהו הנותן שאומר תודה רבה! וזאת מכיוון, שהאחר נתן לו הזדמנות לתת, קיבל את המתנה שלו. בהודו זה נחשב לחטא לקחת, וזכות לתת. אז הנותן מודה ללוקח שעשה לו טובה, שקיבל את מתנתו. אבל אני אומר, כאשר אתה נותן ולוקח ללא ציפייה, שניהם הופכים לפעולות מקודשות. כפי ששיקספיר אומר בצורה כה יפה לגבי החמלה; גם זה שנותן וזה שמקבל הם מבורכים. הדרך היחידה לקשר חיי עם המציאות, עם היקום, היא דרך הכרת תודה.

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

כאשר אתה אוהב, פורח, מלא בהכרת תודה, אתה תמיד תרגיש את האנרגיה העצומה של היקום זורמת דרכך. אל תאמר תודה רבה, הייה תודה רבה! אל תעניק הכרת תודה, הפוך להכרת תודה! זוהי טאנטרה - לקבל כל מה שהחיים נותנים לך בכבוד ובהכרת תודה. הכרת תודה היא הדרך הכי חסרת מאמץ לשמחה שנמשכת לאורך כל החיים. תודה רבה לך!