סיפור זן מפורסם הולך כך:

יום אחד, פרופסור מפורסם הגיע לפגוש זן מאסטר גדול - נאנסן )Nansen )במטרה לקבל ממנו הבהרה לגבי כמה נושאים פילוסופיים. המאסטר חיי בבקתה ביער, ועל הפרופסור היה ללכת דרך ארוכה בכדי לפגוש אותו.

כאשר הוא הגיע לבקתה, המאסטר הרתיח מים על מנת להכין תה.

הראש של הפרופסור היה מלא בשאלות לנאנסן, והוא החל לשאול אותן מייד.

חכה, אמר המאסטר, תן לנו ראשית לשתות תה.

אבל הפרופסור היה חסר סבלנות, לא רק שהוא רצה ששאלותיו יענו, הוא גם רצה להראות את הידע שלו לנאנסן. אז בזמן שנאנסן חלט את התה, הוא המשיך לדבר על התיאוריה הזאת והפילוסופיה הזאת, שואל את הדעה של נאנסן ונותן את שלו.

לבסוף נאנסן סיים להכין את התה. הוא הביא את קנקן התה ושתי כוסות ריקות, והניח כוס אחת לפני הפרופסור. מתי תענה על שאלותיי, מאסטר? יש כה הרבה שעלי ללמוד ממך! אמר הפרופסור בנימוס.

כתשובה, נאנסן החל בדממה למזוג את התה לכוסו של הפרופסור. הוא מזג ומזג, עד שהכוס עלתה על גדותיה. ועדיין הוא המשיך למזוג.

ידוע שזן מאסטרים הם קצת משוגעים, אבל זה היה יותר מדי!

מה אתה עושה? אינך רואה שהכוס הזאת אינה יכולה להכיל יותר תה? היא כבר מלאה! קרא הפרופסור בפליאה.

נאנסן חייך ושאל, האם זה כך? אם כך כיצד זה שאתה לא רוקנת את כוסך שלך?

זן מאסטרים בד"כ מדברים בחידות, אבל הפרופסור היה אדם אינטליגנטי, והוא הבין.

הוא עצמו היה הכוס שנאנסן דיבר עליה! הוא היה כבר כה מלא ברעיונות, בפילוסופיות המושאלות שלו והידע הנלמד שלו, כך שלא היה מצב שנאנסן יכול היה ללמד אותו דבר. לא נשאר לו מקום על מנת ללמוד כל דבר חדש!

לפני שאתה יכול ללמוד דבר מה חדש, עליך ראשית לרוקן את הכוס שלך.

למה התכוון המאסטר כאשר אמר רוקן את כוסך?

אנחנו כולנו נושאים בחיים מטען כבד. את המטען פיזי אנו יכולים לראות ולהבין – אילו הם כל החפצים שברשותנו, הבתים שלנו, הכסף שלנו, התעודות שלנו.

אם אני אומר לך, רוקן את חייך מכל המטען הזה, לפחות תדע על מה אני מדבר.

אבל מה לגבי כל המטען שאתה אינך יודע שאתה נושא בתוכך?

כולנו מלאים עד הקצה עם הרעיונות שלנו ועם הפילוסופיות של החיים.

יש לנו ידע שגובש מראש על כל נושא תחת השמש. אנחנו כבר הגענו למסקנות בעבור מה שיעבוד בעבורנו, ומה לא.

יש לנו פתרון לכל בעיה בעולם – מלבד שלנו, למרות שלעולם לא נודה בכך! בנוסף לכך לכל אחד מאיתנו ישנם פחדים וזיכרונות שמשפיעים על הדרך שבה אנו חושבים, שבה אנו לומדים, שבה אנו חיים, ושבה אנו מגיבים.

במילים אחרות, כולנו הצלחנו להיות כה מלאים בעצמנו כך שאין יותר מקום בעבור שום דבר חדש! כאשר אתה קורא מילים אלה, זה אומר שאתה מחפש ללמוד משהו חדש. כמובן, אם אתה קורא את זה רק מסקרנות, זה לגמרי בסדר. אתה יכול להמשיך ולקרוא, ממש כפי שאתה. אבל אם אתה מחפש ללמוד משהו, להרוויח משהו מהזמן שאתה מבלה איתי, אני מציע לך: רוקן את כוסך שלך.

עוד סיפור קצר, המספר לך על הגישה של אדם הנמצא בתהליך למידה אמיתי!

מתמטיקאי מבריק בשם אוספנסקי הגיע פעם לפילוסוף בשם גורדג'ייף על מנת ללמוד ממנו. כמו בסיפור על הפרופסור והזן מאסטר, אוספנסקי רצה להבהיר מספר ספקות בעזרת גורדג'ייף. תמיד, רק לאנשים הכי אינטליגנטיים ומצליחים יש את הספקות הללו! באופן טבעי, כאשר אדם רעב אין לו את הזמן או הנטייה לחשוב על רוחניות. רק כאשר כבר מילאת את כוסך עם עושר, עם ידע, עם הצלחה, אז אתה מבין שמשהו עדיין חסר, איזשהו טעם חסר. רק אז אתה לוקח את הצעד לכיוון הרוחניות.

כאשר אוספנסקי הגיע לגורדג'ייף, הוא כבר היה מתמטיקאי מפורסם. הוא עשה עבודה פורצת דרך במתמטיקה. באופן טבעי, הייתה לו הגאווה של הידע. בזמן הזה גורדג'ייף היה כבר ידוע לציבור. עדיין, אוספנסקי היה אינטליגנטי מספיק על מנת להבין שהיה משהו בגורדג'ייף, משהו שהוא עשוי ללמוד ממנו.

הוא הגיע לגורדג'ייף ואמר לו, מאסטר, אני חושב שיש לי הרבה מה ללמוד ממך בהרבה תחומים. האם תלמד אותי?

בוודאי, אמר גורדג'ייף. הייתה לו דרך אחרת להתקיל את הלומד,. לא כמו הזן מאסטר!

הוא פשוט אמר, לפני שאני מתחיל, למה לא תעשה קודם כל רשימה של כל הנושאים שעליהם אתה כבר יודע? כך אנו לא צריכים לבזבז זמן בדיון על הנושאים האלה, ואני יכול להתמקד בנושאים אחרים אשר אתה צריך ללמוד.

אוספנסקי הלך לחדר הסמוך עם נייר ועפרון, והתיישב להכין את הרשימה.

אוספנסקי רשם מאוחר יותר בזיכרונותיו:

ביושבי שם, בפעם הראשונה, הבנתי שאיני יכול לרשום דבר ברשימתי! אלה אם הייתי לגמרי בטוח בנושא, לא יכולתי לרשום את שמו ברשימה. לא הייתה דרך לעבור את גורדג'ייף, הוא

היה חכם מדי. אם אני אזכיר נושא והוא ישאל אותי לגביו, יתכן ולא אהיה מסוגל לענות. ככל שחשבתי על זה יותר, הבנתי יותר שאיני יודע שום נושא באופן מוחלט, עמוק, באמת! בפעם הראשונה בחיי, הבנתי שאיני יודע דבר.

לאחר 45 דק', אוספנסקי חזר לגורדג'ייף. ללא מילה הוא הניח את הדף הריק לרגלי גורדג'ייף. גורדג'ייף חיבק את אוספנסקי ובחיוך,אמר, לפחות, זה נראה שאתה התחלת לדעת...!

לדעת שאינך יודע זוהי תחילתה של חכמה!

כאשר אתה יודע שאתה אינך יודע, אתה לפחות יודע שאתה אינך יודע. אתה לפחות יודע את זה.

כאשר אינך יודע שאתה אינך יודע, אתה אפילו אינך יודע שאתה אינך יודע! זהו המקום שבו שוכנות כל הבעיות.

כאשר אני אומר ריק, הריקות עצמה היא משני סוגים:

האחת היא שלילית, ריקות פאסיבית – ריקות שאתה חווה, אבל אינך יכול לשלוט בה, ריקות שמשאירה אותך מרוקן, בתחושה שמשהו חסר. אז ישנה ריקות חיובית, שמחה, פעילה. זוהי הריקות שהיא התוצאה של כך שזרקת מחייך את כל מה שהוא לא לגמרי הכרחי.

זהו משהו כמו ההבדל בין בדידות ולבדיות!

את הסוג הראשון של הריקות, כולכם חוויתם בנקודת זמן מסוימת. למעשה, בעבור אנשים רבים, זהו המצב התמידי של העניינים.

סוג הריקות הזה הוא בדיוק מה שהחברה ומה שהתקשורת מתקיפה. זוהי הדרך הקלה ביותר להיכנס אליך, משום שזוהי הנקודה החלשה שלך. למעשה כל ענף בשוק העבודה עובד על עקרון זה: גורם לך להרגיש שהחיים שלך בדרך כלשהי הם פחות עשירים, בדרך כלשהי אינם שלמים וריקים, אם אינך רוכש את המוצר שלהם!

במונחים של שווק, ישנו ביטוי שנקרא ליצור צורך.

דמיין לעצמך! תפקידם הוא ראשית ליצור צורך שאתה לא חש כרגע, ואז לגרום לך להתחבר למוצר שלהם על מנת שימלא צורך זה.

מה שמקצוע עושה בצורה רשמית, החברה עושה בצורה לא רשמית. אתה תוכנת להרגיש ריק כשאין ברשותך את הבעל או האישה מהסוג הנכון, כשאין לך את מספר הילדים הנדרש, כשאין לך עבודה מסוג מסוים.

ב purana Shiva-( כתבי ההיסטוריה ההינדים(, ישנו הסיפור על ה – Kapala Brahma )גלגלת(. שיבה השתמש בה כקערת קבצנות, כשנדד בלבוש קבצן. הדבר המוזר בקערה היה, שלא משנה אילו נדבות אנשים שמו בתוכה הן מיידית נבלעו ע"י הקערה עצמה! לא משנה כמה קשה עבד שיבה על מנת למלא אותה, הקערה תמיד נשארה ריקה.

הקערה הזאת )Kapala Brahma )היא בתוך כל אחד מאיתנו.

כל החיים שלנו אנחנו ממשיכים לנסות ולמלא את הריקנות שבתוכנו. אנו מנסים למלא זאת בעושר, בידע, ביחסים.

כמו חור שחור, הוא בולע את כל אשר אנו משליכים לתוכו. ובטיפשותנו, אנו ממשיכים להשליך עוד ועוד

פנימה, אנו משקיעים יותר ויותר במילוי הריקות שלנו.

אבל לבסוף, אפילו כאשר אנו עולים על גדותינו בהצלחה, אנו מרגישים שמשהו חסר.

בזמן שהייתי נזיר נודד בבנגאל, פגשתי פעם בצד הדרך מוכרת אגוזים . היא השתמשה בסל נצרים קטן ככלי המדידה שלה. כאשר לקוח הגיע, היא ערמה אגוזים גבוה בסל ולאחר מכן שפכה אותם לתוך התיק של הלקוח. אבל באופן מוזר, כאשר האגוזים נפלו לתוך התיק, נראה היה שהכמות ירדה באופן פלאי! זה לקח לי זמן מה להבין את הטכסיס שלה – לסל שהיא השתמשה בו יש תחתית מזויפת! אז כך שאפילו אם הסל נראה מלא מבחוץ, הוא למעשה היה חצי ריק מבפנים.

אני תוהה עם כמה לקוחות היא הצליחה לעשות את הטכסיס הזה, לפני שהיא נתפסה!

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

אם שמת לב, נאנסן וגורדג'ייף השתמשו בשתי טכניקות הפוכות באופן קיצוני עם התלמידים שלהם. נאנסן הראה לפרופסור שהוא כבר היה מלא מידי מבפנים. גורדג'ייף הביא את אוספנסקי במגע עם הריקות שבתוכו.

אבל בעקרון, שניהם אמרו את אותו הדבר, משום שהמלאות והריקות הן בעקרון אותו הדבר! כמו מוכרת האגוזים, אנחנו רק יוצרים תחושה מדומה של מלאות על מנת להסתיר את הריקות שמבפנים. זוהי הסיבה שלמאסטר יש משימה כפולה.

ראשית, עלי להסיר את כל הזבל שאספת בתוכך, במשך השנים.

אז, עלי ליצור את סוג הריקות הנכונה בתוכך, ריקות חיובית.

עלי להכין אותך על מנת שתהיה מוכן לקבל.

זה לא קל להפוך ריק!

להפוך ריק זהו הדבר המפחיד ביותר בעולם.

האגו שלך משגשג במלאות שלך. הוא ימשיך להתחבר לכל דבר שנותן לך את התחושה שאתה מישהו. כיצד תוכל להפוך ולהיות אף אחד? האגו שלך פשוט אינו יכול לסבול זאת!

הנס הגדול מכולם הוא להיות ריק מעצמך.

כאשר אני אומר, רוקן את כוסך שלך, איני מבקש ממך לזרוק החוצה את כל הידע שאספת. איני מוריד את הערך של כל מה שלמדת. בודאי,לידע יש תפקיד בחייך. בעבור אורך החיים שאתה מנהל, ידע הוא הכרחי.

אבל עכשיו אתה נכנס לאזור אחר.

מה שאני מבקש ממך לעשות, הוא לשים בצד את ההרגלים שלך, את הדעות הקדומות שלך, את הרעיונות שעוצבו מראש.

אני מבקש ממך להפוך רגיש, להפוך פתוח לרעיונות חדשים.

איני מבקש ממך להאמין או שלא להאמין.

רק תהיה פתוח לגמרי, רק ראה בעיניים פתוחות.

כל רגע יהפוך להזדמנות ללמידה.

במרץ ,2004 מדען הינדי, ד"ר רוסי טאליארקאן )Taleyarkhan Rusi), הודיע על פריצת דרך מדהימה במזוג )התוך( גרעיני – אשר הוא קרא לו "להרכיב את השמש במיכל". בניסיון הזה, בהשתמשו בציוד הבסיסי ביותר, המדען וציוותו הצליחו להגיע למזוג גרעיני, וליצור אנרגיה שניתן להשוות למה שנוצר בשמש! זה לא יאומן ממש כמו "להרכיב" את השמש בתוך צנצנת, אבל זה קרה.

אנחנו לא צריכים להיות מופתעים מכך; כל אחד מאיתנו אינו אלה שמש במיכל!

לחוצים לתוך נפח של הגוף, חיים בגבולות של שלושת המימדים, אתה פשוט אינך מודע לפוטנציאל שלך – פיזית, מנטאלית או רוחנית.

אתה הוא נס של סופר – אינטליגנציה שהטכנולוגיה לעולם לא תוכל לקוות ליצור.

הגוף שלך עשוי מחמישים טריליון תאים שפועלים בהרמוניה מושלמת.

המח שלך הוא מערכת של עשרת אלפים מליון נוירונים המעבירים אינפורמציה במהירות של מאתיים מיל לשעה.

העיניים שלך יכולות להבחין בשש עשרה מליון צללים של צבע.

כל יום, מבלי הוראות ומבלי מנוחה, הלב שלך שואב מספר ליטרים של דם לכל פינה בגופך. ה DNA שלך נושא את האינטליגנציה שאומרת לכל תא אם עליו לגדול לשריר או דם או עור. ועדיין אתה תוהה, האם כאב הבטן שלי יסתדר מעצמו, או שעלי לבקר רופא? מומחים למדעי המח הראו שהאדם הממוצע אינו משתמש ביותר מ 8-12% של המח שלו. אפילו אינשטיין או לאונרדו דה וינצ'י לא השתמשו ביותר מ 20-25% של כוח המח שלהם! אין מבחן IQ שיכול למדוד את היכולת הממשית של המח שלך. מבחני IQ יכולים למדוד רק תהליכים מודעים, והרבה מהפעילות המנטאלית שלך היא לא מודעת. התת - מודע שלך מאכסן מידע עצום

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

שאתה אפילו אינך יודע שאתה יודע!

למשל, האם אתה יכול לצפות שרעידת אדמה עומדת להתרחש בעשרה ימים הקרובים? האם אתה יכול לזכור את המילים המדויקות של שיחה שהתרחשה בשבוע שעבר? האם אתה יכול לאמר על פני כמה עצים או פנסי רחוב עברת היום בבקר בדרכך לעבודה? בודאי שלא!

אבל תחת היפנוזה, או תחת מצבים שבהם תת המודע שלך מתעורר, אתה תהיה מסוגל לאמר במדויק. כמעט כל אחד יהיה מסוגל לאמר!

אנחנו התמקדנו כל כך בפיתוח המח המודע שלנו כך שאיבדנו קשר עם התת מודע שלנו. אנחנו איבדנו את הקשר המיסטי שלנו עם היקום, עם התבונה הקולקטיבית של היקום שאוכסנה בתת המודע שלנו.

הפסיכולוג בן המאה העשרים קארל יונג הציעה את המונח מודע קולקטיבי על מנת לתאר זאת. באם אתה יודע או לא, אם אתה מאמין בכך או לא, אם אתה מקבל זאת או לא, אנחנו מחוברים לכל דבר ביקום. כמו שלבים בגלגל, רק נראה שיש לנו זהות מופרדת על פני השטח, אבל כאשר אנו הולכים עמוק יותר, אנו קולטים שהמרכז הוא אחד.

ניסוי פוקח עיניים נעשה ע"י כליב באקסטר )Backster Cleve), חוקר מומחה של ה CIA. כניסיון לבדוק את התגובות של צמחים לגירויים חשמליים שונים, באקסטר חיבר צמח שתול במשרדו לפוליגרף. זוהי מכונה שרושמת שינויים חשמליים בגוף שלנו על גרף )ממש כמו אק"ג הרושם שינויים בפעולת הלב(.

כאשר הצמח לא הראה כל תגובה לגירוי חלש, באקסטר החליט לשרוף את אחד מעליו. באותו הרגע שהמחשבה עלתה בראשו, הוא מצא שהצמח רשם תגובת שוק על גבי הגרף! נדהם, באקסטר חזר על כך עם צמחים אחרים ומצא שלא רק הצמחים שבהם חשב לפגוע, אלא כל הצמחים בחדר רשמו את אותה התגובה בדרגות שונות! מאוחר יותר, הוא גילה שהצמחים היו רגישים לצליל של קולו, ואפילו לנוכחותו בחדר.

הניסוי הזה מוכיח משהו פלאי אפילו יותר מטלפתיה שהיא העברת אינפורמציה ממח אנושי השמש במיכל

אחד לאחר דרך צורה בלתי ידועה של תקשורת.

זה מראה שלכל תא יש את היכולת להושיט ולתקשר עם כל תא אחר, אם זה צמח או אדם. תא שעומד למות יכול לתקשר את הפחד שלו לתאים אחרים, והם יכולים "להרגיש" סימפטיה בעבור כך! כל תא נושא אינטליגנציה...וחמלה. החכמה הקוסמית זמינה לכל מי שמבקש אותה.

כל אחד מאיתנו חווה מספר רגעים של שיתוף עמוק, בזמן מסוים בחייו.

זאת יכולה להיות חוויה נדירה באחדות עם יופיו של הטבע, או אהבה עמוקה, או רגע של תפילה; בזמן מסוים כולנו הרגשנו שאנחנו יותר מאשר גופינו שאנחנו חולקים קשר עמוק עם כל היקום. ברגע שאנו נפרוץ את גבולות האגו שלנו, זה יהיה קל להבין זאת.

האגו רואה הכול כמופרד מעצמו. זוהי הסיבה שהאגו רואה את העולם כמקום כה מפחיד! אנחנו כה מפחדים לקחת את הקפיצה להבנה הזאת, אז אנו חיים ומתים מבלי לגלות את הפוטנציאל האמיתי שלנו.

האם שמעת את הסיפור על האדם העיוור והמקל?

לאדם עיוור הוצע ריפוי ניסי ע"י רופא כשיר לכך.

כאשר הניתוח הסתיים, אתה תהייה מסוגל לראות, אמר הרופא. אז תוכל לזרוק את

המקל שלך!

איני מבין אותך דוקטור, אמר האיש העיוור.

אני מסכים שאוכל לראות אחרי הניתוח אבל כיצד אהיה מסוגל ללכת בלי המקל שלי? עד שאתה מתחיל לראות, כיצד תוכל לדעת שאין לך יותר צורך במקל? עד שאנו מאבדים את הפחד שלנו מלהתבונן פנימה, כיצד נוכל לגלות עד כמה אנחנו באמת כה רבי עצמה?

המדיטציה היא אינה אלה התהליך הזה של התבוננות פנימה. זהו התהליך של ההתחברות לאנרגיה חסרת הגבולות והחכמה של היקום.

זוהי אינה הצהרה פילוסופית מעורפלת! כל ביולוג יסכים שמערכות ביוכימיות אשר כוללות עצים, חיות, את השמש ואותך, הינן מתקשרות עם הסביבה שלהן כל הזמן. מארג בלתי נראה של תקשורת מחבר את פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

כל החיים למערכת עצומה שמתחזקת את עצמה.

האינטליגנציה שיוצרת זאת היא אינה דבר שמושאל מבחוץ. ממש כפי שהיא קיימת בתוכנו, אינטליגנציה קיימת בצמחים ובמולקולות.

זהו המסתורין של החיים.

אנחנו חיים בתוך אינטליגנציה, מסובבים בידי אינטליגנציה. אנחנו הננו אינטליגנציה. אנחנו איננו דבר מלבד הביטוי של האינטליגנציה הקוסמית. אם היינו יודעים עד כמה אנו מחוברים עמוקות עם החכמה של

היקום, לא היינו חשים עוד פחד.

כפי שהדג מחפש אחר הים, אנו מחפשים אחר אלוהים מחוץ לעצמנו. אנחנו שוכחים שאנו איננו רק הדג,

אלה גם הים, המים, המליחות, והחיים!

אה,עכשיו אני רואה! לחזק את המודעות שלך לפני מספר חודשים איש אחד הביא את בנו בן הארבע עשרה אלי. הבן הושעה מבית הספר מאחר ופגע קשות בילד אחר בחתיכת זכוכית.

כאשר שאלתי את הילד מדוע הוא עשה זאת, הוא ענה לי תשובה שלא ציפית לה כלל:

הוא אמר, הייתי משועמם.

האם אתה יכול לדמיין!

בן ארבע עשרה, הילד היה כל – כך משועמם מכל מה שלחיים הרגילים יש להציע, כך שהדבר היחיד שנותר לחקור היה אלימות!

שעמום קיצוני הוא מחלה מיוחדת של זמננו! עד שילד מגיע לגיל חמש, הוא או היא כבר למדו את המשמעות של המילה שעמום.

מה זה אומר לגביהם? שהם כבר סיימו לראות ולעשות כל דבר שיש בו עניין עד שהגיעו לגיל חמש! יחד עם הדיכאון, החיפזון והלחץ, השעמום הוא מתנה של דרך החיים המודרניים.זהו סימפטום אופייני שהופיע אצל העשירים העירוניים והאינטלקטואלים הגבוהים.

שאלתי את הילד, איך הצלחת לעשות זאת? איך הצלחתה להשתעמם?

על מנת להגיע למצב של שעמום דרושה יכולת להתעלם מהחיים עצמם.שעמום הוא כמו סם שמרדים אותך לחיים!

החיים פועמים עם החיים!- אם רק אתה פותח את עינך ורואה.

האם שמת לב כיצד ברגעים שבהם יש סכנת חיים, נראה שהשעון מעט את הקצב? נניח שנפלת או שהייתה לך תאונת אופנוע, כאשר אתה חושב אחורנית, כל רגע של האירוע הזה נראה שקרה בהילוך איטי!

הסיבה היא שרק בזמן זה קראת לכל יכולת המודעות שלך! רק בזמן הזה אתה 100% ערני, לגמרי מודע פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

לרגע. רק ברגע הזה אתה באמת חיית.

כאשר אתה לגמרי פתוח, אתה תמצא שבכל רגע, יש משהו חדש, רענן ומעניין שקורה. ברוטינה הרגילה שלנו, ימים חולפים לשבועות ושבועות לחודשים מבלי שאפילו נשים לב. אבל כאשר אתה יוצא לחופשת

סופשבוע, נראה שהיומיים האלה נמתחו לנצח! כאשר אתה חיי כל רגע במלאות, אתה יכול למצות את כל הנקטר של החיים. עכשיו אנחנו רק זורקים את הנקטר, איננו יודעים כיצד ליהנות מכל רגע, מכל טיפה. האמת היא, ששכחנו לראות את החיים כפי שהם. אנחנו רואים את כל מה שסביבנו דרך משקפיים הצבועות בתשוקות שלנו, הרגלים ופחדים. היום, הפיזיקה הקוונטית הולכת כה רחוק כאשר היא אומרת שהמציאות עצמה היא רק השתקפות של המח שלנו. זה מה שמהאסטרים המוארים הקדומים שלנו קראו לו מאיה )MAYA ),אשליה. מאיה היא אינה שום דבר מלבד העיוות של המציאות ע"י החמדנות והפחד.

בזמננו יש לנו עוד הורג שמחה אחד: ידע מוחי מחושב. החיים שלנו הפכו בכללותם יותר מדי מחושבים. אנו חיים יותר מדי באינטלקט, ומעט מדי בהתנסות. אם שמת לב, אלה הם האנשים האינטלקטואלים ביותר שמשתעממים הכי בקלות. אתה יכול לאמר, שהם הפכו עיוורים מהידע, משום שהידע הופך כל דבר לתיאוריה. לידע יש נטייה להתאים את החיים לתוך קופסא של הידוע והצפוי. במילים אחרות, אנו רואים רק את מה שאנו מצפים לראות. אין פלא שאנו מוצאים את החיים ככה משעממים! אני לא מגנה ידע. ידע הוא הכרחי על מנת לשאת את חיי היום יום שלנו. זה גם לא שגוי להרגיש משועמם, להרגיש משועמם מידי פעם זה נורמאלי! כפי שאמרתי, שעמום הוא סימן למח הנעלה. האם ראית אי פעם באפולו משועמם? אז אל תרגיש אשם בעבור היותך משועמם! מה שאני אומר לך הוא, אל תחליף ידע בעבור מודעות, בעבור הבנה התנסותית. אל תיתן לגישה האינטלקטואלית שלך לעוור אותך לפלאי היום יום של החיים!

תבין מאד בבהירות: אין מקום שונה לחלוטין ללכת אליו; אין דברים שונים מאד לעשות. זה רק כיצד אתה בוחר לראות זאת!

אז אל תשאל אותי, החיים שלי כל כך נורמאלים, כל כך משעממים. מה יש לראות שם

אתה תהיה מופתע. מודעות שלמה אפילו בחיי היום יום שלך יכולה להראות לך את נפלאות החיים.

סיפור קצר:

אדם חכם פגש אישה זקנה בכפר על הדרך. האישה שבה לביתה לאחר שרעתה את הכבשים שלה. על ראשה, היא יצבה כד מים מהנהר. האיש החכם חשב שהוא ייתן לה איזושהי עצה. מדוע את עדיין מעסיקה את עצמך במטלות העולם הזה? הוא שאל אותה. בגילך, עלייך לחיות בצד כל הדברים ולהפנות את כל תשומת הלב שלך כלפי אלוהים! מי אמר שתשומת הלב שלי אינה כלפי אלוהים? שאלה הגברת. אפילו ברגע זה, כאשר אני מדברת אליך ומובילה את הכבשים שלי, המודעות שלי היא כלפי הכד שאני מיצבת על ראשי, ובאותו הזמן כלפי אלוהים!

הבא מודעות לתוך חיי היום יום שלך – וכל יום יתחיל למעשה להראות כמו נס. שעמום הוא אינו סימן לאנרגיה נמוכה. זהו סימפטום של ניצול דל של האנרגיה והיכולות שיש לך. היקום חנן אותנו באנרגיה ללא גבול אבל אנחנו איננו יודעים כיצד להשתמש בה. אנחנו איננו מתעלים אותה למודעות, ליצירתיות, לפרודוקטיביות, לאהבה.

זהו חטא לא לתעל את האנרגיה שלך לכיוון הנכון!

יש לך כל כך הרבה אנרגיה שנעה במחזוריות בתוכך; מה יקרה לה? אם לא תשתמש בה, אתה תיפול ישר לתוך Tamas ׁ(תרדמה(. אז יבואו בעקבות כך הדיכאון והשעמום, אשר מביאים ילדים לפגוע זה בזה "רק בשביל הכיף".

אלו לא רק הילדים שמתעייפים מצעצועים במהירות. גם אנחנו תמיד משועממים, תמיד מחפשים אחר משהו חדש שיכול ללכוד את העניין שלנו. זוהי הסיבה שכל מוצר חדש שמוצג בשוק מובטח שימצא את מי שירכוש אותו. הצלחה של מוצר היא בפרופורציה ישירה למספר האנשים המשועממים בשוק המטרה שלו!

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס! אנחנו לא רק משחקים בדברים; אנחנו גם משחקים באנשים. כמעט לכולם יש תלונות רגילות שהמשפחה

והחברים שלהם הם האנשים הכי משעממים בעולם! אנחנו חייבים להמשיך ולהחליף לאנשים חדשים כל הזמן – חברים חדשים, שכנים חדשים, מועדון חדש, חבר חדש. בימים אלה, אנשים חשים את הצורך להחליף את המכונית שלהם ואת החברה שלהם לפחות פעם בשלושה חודשים! אנחנו משתעממים מהסובב אותנו, משועממים אחד מהשני, ובסופו של דבר אנחנו משתעממים מעצמנו. האמת היא שאנו מוצאים את עצמנו ככה משעממים עד שאיננו יכולים לבלות חמש דקות לבד. אנחנו מפחדים לראות עד כמה אנחנו לחלוטין לא מעניינים. כל ההתערות שלנו בחברה היא לא יותר מאשר בריחה מעצמנו.

תהיה מאד ברור: החיים אינם משעממים, רק המח משועמם!

זהו המח שמשקף את העולם, ואם יש אבק על המראה, כיצד יכול העולם להתגלות כרענן? המח הופך אותך לחסר רגישות לחיים. זהו הטבע של המח להפוך מורגל להכל. וכאשר אתה מתרגל למשהו, אתה מתחיל לקחת אותו כמובן מאליו. זוהי הסיבה שהפרחים בגן שלך לעולם אינם שווים מבט נוסף. האישה שלך היא לעולם אינה מעניינת כמו האישה שפגשת בחוץ.

היום, נסה משהו חדש: צא לטיול בגנך, או ברחוב שלך. ראה כמה דברים החמצת ולא ראית עד עכשיו. כמה צמחים פורחים עכשיו? באילו צבעים?

כמה בתים נצבעו בצבע חדש?

מה הם הצלילים שאתה שומע?

כאשר אתה הולך, הייה מודע לכל צעד שאתה עושה.

הייה ער לשמש על פניך, לבריזה על עורך.

לך במודעות מוחלטת.

אתה תידהם לגלות כמה החמצת בכל הימים האלה! החיים הם מתנה כה יקרת ערך, אבל אתה לקחת אותם כמובנים מאליהם. כאשר החיים עצמם הם כה חדשים ומשתנים, כיצד זה אפשרי שאתה תהיה משועמם? מודעות )ערות( היא טכניקת מדיטציה מצוינת.

כשאתה חיי במודעות, אינך נותן למח שלך הזדמנות להתחיל ולדבר! כאשר אתה נכנס לגמרי לתוך הרגע הזה, המח אינו יכול לכפות את העבר או העתיד עליך. אין זיכרונות,אין תוכניות. רק מודעות מוחלטת לרגע הנוכחי. עם מודעות אתה יכול להגיע אל ההתנסות של MIND NO. עם מודעות, אתה יכול להגיע להארה!

מישהו פעם שאל את הבודהא, שמענו כל- כך הרבה על הכוחות שלך! האם אתה אלוהים?

לא, ענה הבודהא.

הגשמה של האלוהות )Avatar – התגלמות של ה'(?

לא, ענה הבודהא.

אז מכשף, קוסם?

לא, ענה הבודהא.

אז מה הוא אתה?

אני ער, ענה הבודהא.

להיות ער זה להיות חופשי. חופשי מבורות, מאומללות, משעמום.

שמור על חוש התהייה שלך.

עם מודעות, אתה יכול לראות את החיים שלך כנס שקורה בכל יום. פשוט עם מודעות, אתה יכול לשנות את עולמך. אסטרולוגיה ומעבר האם לאסטרולוגיה יש בסיס מדעי?

אסטרולוגיה היא נושא מורכב לעיסוק, מאחר ויש מספר שווה של כאלה שמאמינים בה ושאינם –

מאמינים בה!

לאלה שאינם – מאמינים, יש להראות שהאסטרולוגיה היא מדע מוכח.

את המאמינים יש לשכנע שזה אינו המדע האולטימטיבי – ישנה דרך מעבר לניבוי של האסטרולוגיה!

אני אנסה לעשות את שניהם.

האסטרולוגיה תורגלה מאז ימי קדם על ידי תרבויות בכל רחבי העולם - הבבלים, היונים,

הרומאים, הערבים וההודים.

התיאוריה הבסיסית של האסטרולוגיה היא שתופעות קוסמיות משפיעות על החיים והמאורעות על כדור הארץ.

זוהי בהחלט האמת.

כדור הארץ הוא אינו כוכב לכת מבודד. בן אם אנו מבינים זאת או לא, כולנו נוסעים בחלל! אירועים בחלל החיצון יכולים בוודאות להשפיע על חיינו.

כיצד?

השמש, הירח וכוכבי הלכת – לכולם יש את השדות המגנטיים שלהם, כוח משיכה וקרינה, אשר משפיעים על הקצב של החיים בכדור הארץ.

אנחנו כולנו יודעים שהשמש והירח משפיעים עלינו על בסיס יום יומי. בכל יום, בהסתמך על מקום השמש, אנו חווים שינויים גופניים בטמפרטורה, קצב הלב, ועוד.

בכל התרבויות מסביב לעולם, אנו מוצאים עדויות של "שיגעון" שעולה בזמן של ירח מלא. למעשה, המילה LUNATIC(משוגע( באה מהמילה LUNAR( מהמילה ירח(. פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

ניסויים הוכיחו שזוהי אינה אמונה ריקה. המכון האמריקאי לרפואה העוסקת באקלים )קלימטולוגיה( הביא הוכחה סטטיסטית מקיפה שהתנהגות פסיכוטית כמו הפרעות בנהיגה, הצתה ורצח – כולן עולות בימים של ירח מלא. חוקרים בגרמניה הוכיחו שהמצב שבו נמצא הירח מקושר למחלות נשימה ודם, ואפילו משפיע על זמן המוות!

אנחנו גם ראינו שבזמן התפרצות שמשית או הפרעות אחרות על השמש, כניסה לבתי חולים פסיכיאטרים עולה באופן חד.

כאשר השמש והירח יכולים להשפיע על המצב הפיזי, המנטאלי והרגשי שלנו בצורה כה חזקה, כיצד אנו יכולים להטיל ספק בכך שכוכבי הלכת יכולים לעשות את אותו הדבר?

במונחים של הרכבים כימיים, האדם עשוי מאותם החומרים של כוכבי הלכת. באופן טבעי, אנו מגיבים לשינויים שנוצרים במגנטיות של כדור הארץ על ידי כוכבי לכת אחרים.

כאשר התגובות האלה הן על בסיס יום יומי, קל להבינן. אבל לכוכבי הלכת יכולה להיות גם השפעה ארוכת טווח עלינו. זהו הבסיס לחיזוי אסטרולוגי.

חיזוי אסטרולוגי הוא מאד פופולארי במזרח, ובהודו כמעט לכל הודי תהיה מפת חיזוי אסטרולוגי אישית הנקראת הורוסקופ. המפה נעשית כאשר התינוק נולד, ומנבאת בעבורו תקופות עם מזל וללא מזל, איזה מקצוע הוא יילמד, מתי הוא יינשא, ועוד.

אפילו אנשים שמסכימים שכוכבי הלכת משפיעים עלינו, אינם מאמינים שאנו יכולים לחזות השפעות אלה מבעוד מועד. כיצד המיקום של כוכבי הלכת בלידתך יכול לקבוע איזה מקצוע אתה עומד ללמוד? אבל ניסויים הוכיחו זאת!

חוקר בשם מיכאל גאוקואלין )Gauquelin Michael), העובד במעבדה הפסיכו פיזיולוגית בשטאסבורג

)Strasbourg), בדק 1084 רופאים מפורסמים, ומצא שמספר מדהים מבניהם נולד כאשר כוכבי הלכת מרס או סטורן היו בעלייה. התוצאה הייתה פי 10 מיליון ממה שצפוי במקרה )תיאורית ההסתברות( בלבד!

בניסוי אחר, פסיכולוג אמריקאי בשם וארנון קלארק )Clark Vernon )אסף הורוסקופים מקבוצה גדולה של אנשים בעלי מקצועות שונים.

הוא העביר את ההורוסקופים האלה ל – 20 אסטרולוגים לחיזוי האפשרות המקצועית של אותו אדם. 17 מתוך ה – 20 חזו את המקצוע הנכון בהסתברות שהייתה 100 פעמים יותר ממה שניתן לצפות במקרה! קלארק חזר על הניסוי הזה, והפך אותו לקשה יותר בכל פעם. הוא המשיך לקבל את אותה תוצאה מרשימה!

בהודו,בימי קדם, jyotisha( אסטרולוגיה( הייתה בשימוש בדיוק בשביל זה: לקבוע איזה דרך אדם עומד ללכת בחייו.

כאשר ילד נכנס ל- gurukul( ביה"ס(, השתמשו באסטרולוגיה על מנת לאבחן איזה סוג של אישיות, איזו גישה ואיזה כשרון טבעי יש לו. בהתאם לכך, הכשירו אותו בלימוד כתבי הקודש, אומנויות לחימה, כלים עסקיים, או מה שמתאים לו ביותר. זוהי סיבה אחת לכך שאסטרולוגיה הפכה לנפוצה בהודו.

כיצד סוג כזה של חיזוי אפשרי?

ממש כשם שהפעילות של הירח קובעת את מצבי הרוח שלנו במידה מסוימת, הירח וכוכבי הלכת גם הם מפעילים השפעה על הילד שעדיין לא נולד. קרינה של אורך גל מסוים יכולה לעורר חלק מסוים של המח, אשר בסופו של דבר קובע האם האדם עשוי להיות טוב במתמטיקה, האם תהיה לו נטייה לאומנות ועוד. אם אנו יודעים אילו כוכבי לכת היו פעילים במהלך התקופה של התפתחות הילד, אנו יכולים לחזות את עתידו עם דיוק מסוים. זהו הסבר מאד בסיסי, להבנתכם.

יותר מכך, כל חומר מורכב מאותם חלקיקים בסיסים. ואותם חלקיקים מתנהגים באותה הצורה בכל מקום – בין אם הם חלק מכוכב לכת, עץ, או אתה! כפי שהפיזיקה הקוונטית הוכיחה, גם לחומר יש

סוג של תנועת גל. אז לכל אחד מכוכבי הלכת יש תנועת גל ייחודית. כאשר שני גלים באורכי גל שונים )מכוכבי לכת שונים( פוגשים זה בזה ומגיעים לחפיפה, יהיו כמה "נקודות גבוהות" )אשר בה שני הגלים נמצאים בהרמוניה והאיכות שלהם היא מועצמת(, וכמה "נקודות נמוכות" )אשר בהן הן מבטלות את ההשפעה אחת של השנייה(. זוהי הצורה שבה ההשפעות המשותפות של מגון כוכבי לכת מחושבת. מאחר ולגלים יש תדירות קבועה, הזמנים של ההרמוניה וההפרעות גם הם קורים במרווחים קבועים. בהשתמשם בכך כבסיס, האסטרולוגים יכולים לחזות את העליות והירידות בחייך.

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

הבסיס של האסטרולוגיה הוא אינו מגיה, הוא מתמטיקה.

אסטרולוגיה היא כמו משוואה שבה מיקום השמש, הירח וכוכבי הלכת יכולים להראות כמשתנים. ע"י עשיית חישובים מורכבים בהסתמך על המיקומים האלה וההשפעות שלהם, אסטרולוג מומחה יכול בהחלט להגיעה לתוצאות ברות-אימות.

כמו כל מידע אחר, מידע אסטרולוגי ניתן לניתוח סטטיסטי וכמותי.

אבל הבעיה העיקרית היא שמידע ממספר עצום של משתנים צריך להשתלב, להימדד ולעבוד במספר מדדים. ההשפעות האינדיבידואליות והמשותפות של כוכבי הלכת צריכות להילקח בחשבון. יתרה מזאת, כוכבי הלכת לא רק שמשפיעים עלינו, אלא גם האחד על השני.

זוהי משימה מאד קשה, אז רב האסטרולוגים בימים אלה משתמשים רק במספר משתנים בסיסיים, אשר בסופו של דבר נותנים תוצאה שאינה מדויקת. מעל לכל, התוצאות פתוחות לפרשנות, דבר שגורם לכל המדע להיות פחות מהימן. אלו הם הסיבות שלא רואים באסטרולוגיה מדע מהימן בימינו.

אני לא נמצא כאן להוכיח או שלא להוכיח אסטרולוגיה.

אני כאן להסיר את המסתורין ממנה.

אסטרולוגיה יכולה לתת מושג ברור על ההשפעות שעובדות עליך. היא יכולה להראות לך את הבעיה, אבל היא אינה יכולה להראות לך את הפתרון.

מדיטציה יכולה להראות לך את הפתרון.

מדיטציה היא דרך להתחבר לאנרגיה הקוסמית , הכח שמדריך את השמש, את כוכבי הלכת ואותך.

כאשר אתה מתפקד בהרמוניה עם האנרגיה הקוסמית, תהיה לך באופן טבעי הגנה טובה יותר מהשפעות

אלה. כל מי שיוצא החוצה לגשם סביר שיתקרר אבל אדם שאינו רואה את הגשם כמזיק, פשוט יכול

להישאר בלתי מושפע ממנו.

האם כולם משתגעים בירח מלא?

בוודאי שלא! הירח המלא משפיע רק על מח שכבר אינו מאוזן. עם המצב שלך הוא יציב, הגורם הזה

פשוט לא ישפיע עליך.

מדיטציה מחזקת אותך לא רק ברוחני, אלה גם בפיזי, במנטאלי וברגשי. עם מדיטציה, אתה יכול ללכת אל מעבר לאסטרולוגיה.

ישנו סיפור הודי עתיק:

מלך יצא לטיול צייד ביער, כאשר לפתע פתאום הוא כושף על יד צלילים נפלאים של חליל. כאשר

ניסה לעקב אחר מקור המוסיקה, הוא פגש באיש שישב לבדו מחוץ לצריפו, מנגן את המוסיקה שלו לנהר

ולרוח.

המלך שאל את האיש, אתה מנגן בחליל בצורה מופלאה! מי לימד אותך לנגן?

או, אף אחד! חייך האיש. כאשר אני יושב כאן וצופה ביופי הזה, השירים עולים מעצמם. זוהי

רק הדרך שלי לבטא את השמחה שלי!

המלך התרשם. אף מוזיקאי מהארמון לא ידע לנגן כה נפלא. הוא החליט שזה יכול להיות רעיון טוב לקחת את האיש בחזרה לארמון איתו.

למרות מחאתו של האיש, המלך לקח אותו בחזרה איתו לארמון. התפקיד היחידי שלו היה לבדר את המלך

עם המוזיקה המהנה שלו. המלך ארגן בעבור האיש את אחד מהחדרים הטובים ביותר בארמון, משקיף על הגנים המלכותיים.

בבקר שלמחרת, המלך התעורר מוקדם וזימן את האיש לגן.

בוא, נגן לי שיר! הוא ציווה.

בצייתנות, האיש נאבק עם החליל – אבל שום מוזיקה לא עלתה ממנו!

המלך נדהם.

מה קרה? האם חסר יופי בגן המלכותי? האם אין לך השראה לנגן? הוא תבע.

לא, הוד מעלתך. הגן הוא יפיפה, אבל המוזיקה שלי לא יכולה יותר להתאים ליופי שלו,

אמר האיש בחוסר שמחה.

מדוע? שאל המלך.

משום שאתמול המוזיקה שלי הייתה שמחה, היום היא הפכה להיות התפקיד שלי!

תפקיד הוא באמת מילה מכוערת!

לשום מילה אחרת אין יכולת כה עצומה להפוך שמחה לאומללות.

תפקיד היא בוודאי המילה שנעשה בה השימוש לרעה הגדול ביותר בזמננו.

בהיסטוריה של התרבות, כל כך הרבה נכתב ונאמר על החשיבות של עשיית התפקיד שזה הזמן לשאול:

מה הוא למעשה התפקיד?

תפקיד הוא לא יותר מאשר לעשות את הדבר הנכון מהסיבה הלא נכונה!

תפקיד מתעורר כאשר תחושה של ערך נכפה עלינו מבחוץ. כאשר אתה מוצא את עצמך עושה את

הדבר "הנכון", אבל עם שום תחושה של שמחה או מלאות, זה בדרך כלל אומר שאתה רק ממלא חובה.

ובלי יוצא מן הכלל, כל אדם מורד נגד הרעיון שעליו לבצע את חובתו.

אבל חובה היא חרב פיפיות!

כאשר אתה עושה משהו רק מתוך תחושת חובה, אתה בדרך כלל תרגיש לבסוף כועס ומתוסכל. אבל אם אתה לא עושה את זה, אתה מרגיש אשם! בשני הכיוונים, חובה אינה נותנת לך הזדמנות לשמחה. כיצד אנו מוצאים את עצמנו במלכודת החובה?

האמת העצובה היא, לרובנו אין את האומץ לחיות את החיים בתנאים שלנו. אנו מחפשים מפלט בכל כך הרבה ארגונים – סוציאליים, מוסריים, חוקיים. אבל אנו שוכחים ששום דבר בחיים אינו בא בחינם! בתמורה, המוסדות האלה כופים "חובות" עלינו. בסופו של דבר, השליטה עלינו היא תמיד בידיו של מישהו אחר! אבל אנו חיים בחוסר מודעות כה עמוק שאנו אפילו איננו מבינים שאנו לכודים.

איש אחד הגיע פעם לבודהא, לקבל sannyas. הוא רצה להפוך לתלמידו של בודהא. הבודהא חייך ואמר לו, בסדר, אני אקבל אותך. אבל בתנאי אחד. ראשית, אני רוצה שתלך ותהרוג את המשפחה והחברים שלך, ואז חזור אלי.

האיש נדהם. למה התכוון בודהא בכך?

האם בודהא ביקש מהאיש ללכת ולהרוג פיזית את משפחתו וחבריו?

לא! מה שהוא התכוון היה, לך והרוג את הקולות של החברה אשר בתוכך, אשר ללא הרף מנחים ומפריעים לך. הרוג אותם בצורה פסיכולוגית, לא לאמיתו של דבר. הסר את ההשפעה שלהם מההויה שלך.

תיקח מבט קרוב בחייך.

כמה אנשים יושבים בתוך הראש שלך, נותנים לך הוראות כיצד לחיות ומה לעשות? כמה אנשים אומרים לך מה נכון ואינו נכון בעבורך? מי הם האנשים ששולטים בחייך? ההורים שלך, הילדים שלך, בן הזוג שלך, החברים שלך, זרים, החברה, החוק. כל המחברים של כל הספרים המוסריים שקראת, כל הדוברים של כל הקורסים שהקשבת להם יושבים שם!

יהיו מספיק אנשים שיאמרו לך מה להקריב, ולמען מי: עבור המשפחה שלך, עבור הילדים, עבור החברה, עבור המולדת שלך, עבור אידיאולוגיה, עבור אלוהים...!

כל פטריוט חושב שזוהי חובה להרוג! אפילו היטלר חשב שזוהי חובה קדושה להרוג את היהודים על כדור הארץ.

לפחות במלחמה, אנשים הורגים את האויב שלהם בשם החובה.

אתה הורג את עצמך!

שאל את עצמך שאלה זאת במודע: מה הן הסיבות האמיתיות שלי לעשיית

המחויבות שלי?

הרצון להשביע את רצונו של מישהו?

הפחד מגינוי?

תחושה של אשמה?

גאווה בכך שיש לך מוסריות עליונה?

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

עשה רשימה של כל התפקידים האלה שעשית בחמש השנים האחרונות.

סמן את אלה שאתה עושה עכשיו.

שאל את עצמך: האם זה היה שווה את זה? האם הם עזרו לך להרגיש יותר שמח, יותר מלא?

או האם הם השאירו אותך עם תחושה מעורפלת של כעס?

עכשיו, עשה זאת. זה חשוב.

עשה רשימה של כל הפעמים בהם עשית משהו בשביל מישהו אחר ושהביאו לך אושר גדול.

אילו הם הפעמים האלה? מי הם האנשים האלה?

אתה תמצא שאלו תמיד היו הפעמים בהם ביצעת פעולה שאינה אנוכית, כאשר מרצון הפחת את תשומת הלב שלך מעצמך לאחרים. זה יכול להיות כל אחד – האהוב שלך, הילד שלך, החבר הכי טוב שלך. מבלי יוצא מהכלל, כאשר פעולה מבוצעת מתוך אהבה, אין אף פעם תחושה של כעס. אף פעם אין את המעמס של החובה. אהבה היא המפתח שיכול לשחרר אותך מהכלא של החובה!

זוהי אינה הצהרה מוסרית.

באם אתה מאמין בכך או לא, באם אתה מקבל זאת או לא, אנחנו כולנו מחוברים באופן עמוק. ממש כפי שכל אורגניזם במערכת האקולוגית של כדור הארץ מחובר במישור הפיזי, אנחנו מחוברים

באופן אינטימי אחד עם השני מבלי שנהייה מודעים לכך.

זוהי המציאות של הקיום שלנו.

לזהות זאת זהו סימן של בגרות.

כאשר אתה חווה אהבה לאחר, אתה עושה את הקפיצה הזאת לתוך המודעות באופן טבעי!

כאשר אנשים מדברים איתי לגבי חובה, אני אומר להם.

מה שאתה עושה זהו הדבר הנכון אבל הסיבה שלשמה אתה עושה זאת היא אינה נכונה!

חייה מתוך מודעות, ולא מחוץ למודעות!

אל תבטח בפחד שלך. בטח באינטליגנציה שלך.

אפילו בלי פחד או אשמה, אתה באופן אוטומטי תישאר על הדרך הנכונה. אל תעשה את חובך!

אתה עשוי לשאול אותי, אבל ברב ההתחייבויות שלי מעורבים אנשים שאני אוהב! אז מדוע אני

מרגיש כזה מאמץ?

מכיוון, שבאיזשהו מקום לאורך הדרך, בטלטלות של חיי היום יום, איבדת המיקוד באהבה שלך!

אתה החלפת את חוש האחריות האישי שלך בכוח מחויבות כפוי.

ישנו הבדל עצום בין אחריות למחויבות.

אחריות היא פשוטו כמשמעו היכולת להגיב. זוהי היכולת שלך להגיב באופן ספונטאני לצורך של

מישהו אחר.

אחריות היא מה שמעורר השראה באדם לרוץ לתוך שריפה על – מנת להציל זר. שום תחושה של חובה לא יכולה להשיג זאת! אחריות היא ענף טבעי של אהבה. היא עולה כאשר אתה מזהה שאתה אינך מופרד מהאחר.

היא פורחת מתוך ההבנה העמוקה:

.You are, there fore I am – אני לכן ,הינך אתה

ברגע שתחושת האחריות עולה, המילה חובה תעלם מעצמה.

הכותרת אמרה:

לפני זמן מה ראיתי פרסום למותג ספורט. התמונה הראתה אדם מתאמן באינטנסיביות לקראת תחרות.

אם הגוף שלך מבקש ממך לעצור, אמור לגופך לשתוק )גם להיסגר(.

כמה פעמים אתה מבקש מהגוף שלך לשתוק?

מהרגע שאתה מתעורר בבקר, זוהי "משיכת חבל" עם הגוף שלך.

האם אתה מבין, האדם הוא הייצור היחיד שצריך שעון מעורר על מנת להתעורר בבקר, וזאת משום שהוא לחלוטין אינו מכוונן עם הקצב של הטבע!

כאשר אתה מתעורר, הגוף שלך צועק לעוד שינה. לא היה לו את הזמן לחזור לעצמו אחרי הלילה המאוחר שהיה לך. אבל זהו יום ראשון בבקר, אז אתה אומר לגוף שלך לשתוק. אחרי שאתה מבלה שעות ארוכות בוהה במחשב במשרד, העיניים שלך מרגישות יבשות ועייפות. אבל יש לך לסיים דו"ח על הפרויקט. אז מה אתה אומר לגוף שלך? כן, שתוק!

כאשר אתה אוכל או שותה יותר מדי במסיבה, כאשר אתה יושב עד מאוחר וצופה בטלוויזיה, כאשר אתה דוחף את עצמך לעבוד גם ביום שבה אתה לא מרגיש כל כך טוב – אתה ללא הרף מתעלם מהאזהרות של הגוף.

בימינו כולנו מתגאים בכך שאנו אומרים לגוף שלנו לשתוק. אנחנו ממלאים את הריאות שלנו באוויר מזוהם, את הבטן שלנו באוכל חריף ולא בריא, את הכבד שלנו באלכוהול. במידה מסוימת, הגוף שלנו לומד להתמודד עם המתקפה על ידי כך שהוא נעשה פחות ופחות רגיש. זוהי הסיבה שסף הרגישות שלנו עולה כל יום. אנחנו צריכים כמויות גדולות יותר של אלכוהול על מנת להשתכר, ומנות גדולות יותר של משככי כאבים על מנת להפסיק להרגיש כאב.

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס! אם היינו יודעים עד כמה הגוף והמח )mind )שלנו משפיעים זה על זה, היינו מטפלים בגוף שלנו טוב יותר!

לגוף שלנו יש אינטליגנציה עצומה, שנאספה במשך 600 מליון שנים של אבולוציה. התהליכים שאנו בד"כ קוראים להם "תהליכים מודעים" הם אלה שנשלטים על ידי מערכת העצבים המרכזית שלנו – המח ועמוד השדרה. זה כולל פעילות רצונית, חשיבה, ועוד.

אבל תהליכים מודעים הם מעט מהתהליכים המתרחשים בגופינו! רב התהליכים הם "בלתי מודעים", והם לרב נשלטים ע"י מערכת העצבים האוטומטית. התהליכים האלה, כמו הנשימה, עיכול האוכל, שמירה על האיזון שלנו כאשר אנו הולכים, כולם מתנהלים נהדר בלי שליטתנו או אפילו מודעותינו.

תארו לעצמכם, אם היינו צריכים לדאוג כיצד לתפעל את גופינו, לא היינו יכולים לעשות שום דבר אחר! כיצד אתה חושב שכל זה קורה?

זהו הנס של אינטליגנציית הגוף.

רק התבונן בגופך!

כל תא בודד בגופך מחונן עם האינטליגנציה לשאת את התפקוד הייחודי שלו. כאשר דלקת תוקפת את הגוף, תאי הדם הלבנים שלך נעים לתפקודם מעצמם, הרבה לפני שאתה אפילו מודע לסכנה.אבל האמת העצובה היא, אנחנו איבדנו אמון בתבונה של גופינו!

ביום שבו אתה מרגיש מצונן, או מרגיש שמתחיל לך כאב ראש, אתה אוטומטית בולע כדור. מדוע? האם אינך רואה, גופך ממשיך לעשות את העבודה של בית מפעל עצום! הוא מערכת אקולוגית בפני עצמה. כאשר הגוף שלך יכול לעכל אוכל, להזרים דם ולהלחם בדלקת על בסיס קבוע, האם הוא אינו יכול לרפא כאב ראש פשוט בעצמו?

אם אתה נכנס לעולם המורכב המדהים של ה DNA, אתה תראה שהרגשות שלך, הזיכרונות שלך, אפילו הדעות שלך נשלטות בחזקה על ידי הגוף שלך! DNA הם הנשאים של הקוד הגנטי שלנו. הם נושאים חותם לא רק של מאפיינים פיזיים, אלה גם של מצבים מנטאליים. גנטקאים אומרים שלכל אדם יש נקודת מבט ייחודית על העולם הנבנית ע"י ה DNA שלו!

לא רק שהגוף משפיע על המח, המח מפעיל השפעה עצומה על הגוף.

אדם שנרפא ממחלה, או השתקם מהתמכרות לסמים, עדיין נושא מספר זיכרונות מהמחלה בגופו. באותה הצורה, אם אתה דואג באופן קבוע, השליליות שמתעוררת כתוצאה מהדאגות יכולה להתגבש בגופך ובמהותך. זה מה שאנו קוראים לו דיכאון. זוהי הסיבה שאנשים מדוכאים לעיתים קרובות אינם

מסוגלים לאמר מדוע הם מדוכאים. הרבה לאחר שהבעיה נפתרה, הלחץ המקושר אליה נשאר בזיכרון שלהם כחסימה באנרגיה, גם פיזית וגם מנטאלית.

לא רק דיכאון, אלא למעשה כל מחלה מושפעת בצורה שווה גם על ידי הגוף וגם על ידי המח. )מח = mind =ֵׂשֶכל, ִּביָנה, ַּד ַעת, ִאי ְנ ֶט ֶל ְקט; זִ ָּכרֹון; ְמַג ָּמה, ְנ ִטָּיה, ְׁש ִאיָפה; ַמ ְח ָׁשָבה- הערת המתרגם( למעשה, למעלה מ- 85% מהמחלות שלנו הם פסיכוסומאטיות מטבען. לא רק כאב ראש או מחלת לב, אלה גם אולקוס במערת העיכול, אלרגיות בעור ובנשימה; אפילו סרטן מושפע מהמחשבה שלנו! למח יש כח לא יאומן לגרום או לרפא מחלות פיזיות!

ניסוי נערך ביפן על קבוצת אנשים שהיו אלרגיים לצמח מסוים. המשתתפים היו מכוסי עיניים ועלים מסוגים שונים של צמחים הונחו על עורם. בכל פעם, החוקרים אמרו למשתתפים איזה עלה הם הניחו עליהם. באופן מדהים, הם מצאו שברב המקרים, האלרגיה קרתה כאשר הוזכר שם הצמח, ולא ממש מהצמח עצמו. כאשר הם הניחו את הצמח שגורם לאלרגיה על העור, אבל אמרו למשתתף שזהו צמח שאינו מזיק, הסובייקט לא פיתח את האלרגיה. מצד שני, אפילו אם צמח שאינו מזיק הונח על העור, ונאמר לסובייקטים שזהו צמח שגורם לאלרגיה, הוא מיד הגיב בפריחה!

בעוד ניסוי מדהים עם ילד הסובל מפיצול אישיות, פסיכולוג בשם דניאל גולמן )Goleman Daniel) מצא שהאלרגיות של הילד יכלו להתחלף לפעול ולהתבטל בהסתמך על האישיות שהייתה דומיננטית באותו הזמן! אותו המח ייתן לגוף הוראות לפעול כמו באלרגיה או שלא באלרגיה, בהסתמך על התגובה שמתאימה לאותה האישיות המסוימת.

חוקרים רפואיים מודרנים משתמשים בטכניקות כמו סריקת PET על מנת לעקוב אחר שינויים כימיים במוחך תחת מצבים שונים. מחקרים מצאו שבכל פעם שאתה נזכר בזיכרון שונה, או חווה רגש חזק, זה פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

מעורר תבניות כימיות שונות במח שלך.

בנוסף, החדשות נפוצות לאורך גופך מידית. באם אתה מרגיש שמח, כועס או עצוב, אות נשלח החוצה מידית לכל תא בגופך. גופך הוא למעשה השתקפות משתנה של מה שאתה חושב ברגע זה! ממש כמו שמחלות פסיכוסומאטיות מראות לנו כיצד המח הלא מודע שלנו שולט בפעולות המודעות

שלנו, מדיטציה מלמדת אותנו כיצד להשתמש במח המודע על מנת לשלוט על פעולות "לא מודעות". ביוגה ובזן, ישנן טכניקות שבאמצעותן אתה יכול לשלוט בצורה מודעת בקצב הדופק שלך, בעכול, במטבוליזם, בטמפרטורה של הגוף ואפילו ברמת הרגישות שלך לכאב!

למעשה, אין שום דבר ניסי בתופעה הזאת. זה נראה ניסי בעינינו רק מכיוון שאנו לא מודעים ליחסים העמוקים הקיימים בין הגוף והמח שלנו.

שניהם גם הגוף וגם המח הם רק ביטויים של אותה התודעה. הם אינם יכולים, ואינם מתפקדים בנפרד. אם אנו איננו מכבדים את שניהם במידה שווה, אנו לעולם לא יכולים להיות שלמים, אינדיבידואלים שלמים.

בתרבות המודרנית, אנו מפתחים את מוחינו על חשבון גופינו.אנתרופולוגים אומרים שמספר אלפי דורות מעכשיו, אנו עשויים להצטמצם ליצורים עם מח ענקי וגוף זעיר, מאחר והמח הוא החלק היחידי בגופינו שאנו משתמשים בו!

התעללות בגוף היא אינה בעיה מודרנית. הגוף באופן מסורתי מגונה ונראה כחלק הגס ביותר של עצמנו. אנו תמיד מאשימים את הגוף שהוא מפריע לנו, מושך אותנו אל תוך האשליה )maya), אל הפיתויים של העולם. עוד מזמנים עתיקים, יוגים הרגישו שזה הכרחי להזניח את הגוף על מנת להגשים את הרוחניות. אז הם עינו את הגוף, וחזרו ואמרו לעצמם, אני אינני הגוף, אני אינני הגוף. זוהי דרך אחת, אבל היא עובדת בעבור מעטים בלבד.

אני אומר, הדרך לרוחניות היא רק דרך הגוף!

הגוף הוא הסירה שעומדת לשאת אותך אל מעבר לנהר של ה – samsara, של החיים. אם הסירה שלך בעצמה דולפת ופגומה, כיצד תחצה אי פעם את הנהר? אלה אם כן תלמד לכבד את גופך, כיצד תוכל

כנס אל תוך מערכת יחסים עמוקה ואוהבת עם גופך. סרי ראמקרישנה )Ramakrishna Sri )אומר בצורה יפיפייה: ישנן שתי דרכים לחצות את נהר המאייה )האשליה(.

האחת היא על ידי אסיפת כל כוחותיך וזינוק לצד השני. הדרך השנייה היא לעמוד לפניה בידיים משולבות

ולבקש, או מאייה, בבקשה אפשרי לי לעבור לצד השני!

זוהי הדרך של הכבוד והסובלנות.

עשה שלום עם גופך.

השלך את הרעיון של שליטה על גופך.

בטח בחכמת גופך.

רק על ידי הבנה עמוקה של גופך, עם בהירות וחמלה, תמצא את הדרך ללכת אל מעבר לו.

Part 2: Open the door... let the breeze in!

מאסטר הזן )Zen )המפורסם באנקאי Bankei) ), נדד ביפן, והגיע לעיר חדשה.

)הסיפורים שלי לעיתים קרובות לקוחים מהזן, משום ששום דת אחרת אינה מתרשמת מהחיים ככה יפים, פוגשת את החיים בכזאת הערכה ואומץ והומור.

זן הוא סיפור אהבה עם החיים!(

כאשר האנשים שמעו שמאסטר הזן נמצא בעיר שלהם, הם באו לראות אותו, ואמרו,

מאסטר אהוב, שמענו כה הרבה עליך! שמענו שפשוט מעצם השהייה בנוכחותך, אנשים מרגישים שמחים לאין שעור. הם נרפאים ממחלות בצורה ניסית. הם מרגישים שהמשאלות שלהם מתגשמות! מה היא המדיטציה המיוחדת שאתה מתרגל על מנת להגיע לכוחות האלה?

המאסטר השיב בפשטות, כאשר אני רעב, אני אוכל. כאשר אני עייף, אני ישן. זוהי המדיטציה שלי.

זן מאסטרים בדרך כלל מדברים כך! וממש כשם שאתה מבולבל עכשיו, האנשים ששומעים אותו גם הם מבולבלים. מה יכול להיות קל יותר מלאכול ולשתות? כל חייהם, הם אכלו וישנו! והנה היה כאן המאסטר הגדול הזה, וקרא לכך טכניקת מדיטציה עוצמתית!

אז הם מתחננים להסבר.

והמאסטר שואל אותם, האם אתם באמת אוכלים כאשר אתם רעבים? האם אתם ישנים כאשר אתם עייפים?

האם אנו?

מתי אנו בדרך כלל אוכלים?

כאשר ארוחת הצהריים מוכנה; כאשר יש לנו זמן; כאשר השעון אומר.

מבלי לשים לב, אנו חיים את חיינו בתוך דפוסי התנהגות קבועים.אפילו בעבור פעולות כה אישיות כמו לאכול ולישון, אנו תלויים בלוח זמנים שבנינו בעבור עצמנו! הדפוסים האלה ששולטים בחיינו הם לא יותר מאשר מה שאנו מכנים הרגלים.

ישנם כל כך הרבה אנשים שאינם יכולים להתחיל את יומם בלי כוס תה או קפה! אם הם אינם יכולים לקבל את התה שלהם דבר ראשון על הבקר, הם מפתחים כאב ראש, הם אינם יכולים להמשיך את היום. לכל אחד מאיתנו יש את הרגלי הפינוק שלו. אנו קוראים להם "ההרגלים שלנו", וחושבים שאנו אחראים עליהם, אבל למעשה הם אלה שאחראים עלינו!

ההרגלים האלה מובילים לקיצוניות מטורפת, אובססיה להרגל עשויה להרוס את חיינו. בפסיכיאטריה, זה ידוע כהפרעה קומפולסיבית כפייתית )OCD).אנשים הסובלים מהפרעה זו נוטים לחזור ללא הרף על אותה הפעולה. זו יכולה להיות פעולה פשוטה כמו לרחוץ את ידיהם, או לבדוק ולראות האם הדלת נעולה פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

היטב, אבל הם יעשו זאת שוב ושוב כאילו שחייהם תלויים בכך. אוטיסטים יכולים להיות מוטרדים באופן חמור אם משהו בסביבתם אפילו מעט משתנה; אפילו אם הרהיטים אורגנו מחדש בחדר, זה מספיק להפעיל אותם.

אל תצחק על ההתנהגות הזאת ותאמר זהו טירוף!

שיהיה לך מאד ברור: בין מה שנקרא נורמאלי לבין אנשים עם הפרעות, ישנו רק ההבדל של דרגה וההבדל הוא קטן!

ההרגלים הופכים אותך להיות רדום לשינויים הקורים במציאות בחיים. לפעול מתוך הרגל זה אומר לפספס את כל ההזדמנויות לשינוי שהחיים יוצרים בעבורנו בכל רגע.

אפילו ברגעים הכי מאתגרים של חיינו, אנו נוטים לפעול מתוך הרגל!

כייס מת והגיע לגן עדן. סט פיטר )Peter .St), השומר על שערי הפנינה, עצר אותו. הוא הזכיר לאיש שהוא רימה אנשים כל חייו, וראוי ללכת לגיהינום.

אבל הכייס התחנן למחילה והבטיח להפוך לאדם חדש.

לבסוף סט פיטר ריחם עליו. בסדר, הוא אמר לאיש, כנס פנימה. אבל קודם לכן, האם איכפת לך להחזיר את הארנק שלי?

****

בחברה "המתורבתת" שלנו, אנו קובעים ערך מגוחך לעקביות.

בדרך כלל, אנשים כה גאים בכך שהם עקביים! הם מתרברבים בכך שהם התעוררו באותה השעה במשך שלושים השנים שחלפו; הם מתרברבים איך הם היו קומוניסטים או אתיאיסטים או לא משנה מה, מאז ימי בית הספר שלהם.

אנשים עקביים הם האנשים המשעממים ביותר! כאשר מישהו הוא תמיד עקבי, זה אומר רק את אחד משני הדברים הבאים:

)א( הוא נולד מושלם, ואינו צריך לשנות שום דבר בעצמו למשך כל חייו, או )ב( הוא נצמד לרעיונות הישנים שלו, מתוך גאווה או פחד.

אני לא חושב שמישהו יכול לטעון להיות כבר מושלם? כך שהסיבה היחידה האחרת תהיה, הפחד משינוי.

הרגלים מייצגים את המוכר, הדפוסים המקובלים של החיים. הרגלים מסמלים בטחון. זוהי הסיבה שאנו נצמדים להרגלינו!

דרוש אומץ עצום לחיות בלי הרגלים, בלי אמונות. זה אומר שאתה אינך זקוק לרעיון שיאמר לך מה נכון, או מה לעשות. אבל אנחנו כל כך מפחדים לעשות טעויות, כך שאנו הורסים את הספונטאניות שלנו. אני שואל אותך, אפילו תינוק אינו מפחד לעשות צעדים חדשים, אז מדוע אתה?

האושר של הקיום טמון ביכולת שלך לפתוח את עצמך לשפל ולגהות של החיים. החיים הם חוסר בטחון! למד להנות מחוסר הביטחון של החיים, ואתה לעולם לא תרגיש פחד.

כאשר אנו מתבגרים, אנו נוטים להתנגד לשינוי יותר ויותר. אנו מרגישים מאוימים על ידי השינוי, משום שהוא הולך כנגד הרעיונות המוצקים שלנו באשר למה שנכון ומוטעה, או מה שעובד או אינו עובד בעבורנו. אנו שוכחים שהחיים הם ביסודם אינם פרדוקסאליים. אנו מוצאים סתירה פנימית רק כאשר אנו משווים את היום למה שלמדנו אתמול, או למה שאנו מתכננים למחר. רק כאשר אנו מנסים להגביל סיטואציה לציפיות שלנו אנו רואים סתירה.

סיפור קטן:

בכפר, חיו שני אנשים קדושים )sadhus). אחד מהם היה מאד גאה בידע שלו בכתבי הקודש ובלוגיקה.הוא היה תמיד בענייני פילוסופיה. השני היה פשוט, אדם שמח שהתערבב עם הכפריים וחי חיי שלווה.

יום אחד השניים נפגשו על הדרך המובילה לשוק.

לאן פניך מועדות? שאל הסאדו הראשון, מקווה לפתוח דיון פילוסופי.

לאן שרגלי יובילו אותי! ענה השני בשמחה.

הסאדו הראשון התבלבל. למה הוא התכוון בכך? האם הוא הציג בפניו חידה פילוסופית? כיצד לענות לו? הוא הלך לביתו ובזבז את כל היום מהרהר במשמעות הצהרתו של הסאדו. בקושי גדול, הוא עיצב במיומנות טיעון – נגדי שווה ערך באינטליגנציה שלו.

ביום שלמחרת, הוא התקרב בתחושת ניצחון לסאדו השני על אותה הדרך.

לאן פניך מועדות? הוא חזר שנית.

לאן שהרוח תיקח אותי! ענה השני במתיקות.

זה היה יותר מדי! הסאדו הראשון היה מבוהל. היה לו טיעון נגדי מושלם, ועכשיו האחר שינה את ההצהרה שלו! הוא חזר בחזרה הביתה והכין את עצמו לעמוד מול האתגר החדש הזה.

ביום השלישי, הוא ארב לסאדו האחר וחזר על השאלה,

לאן פניך מועדות?

הו, רק לשוק, לקנות קצת ירקות!, ענה הסאדו האחר, צוחק.

ככה הם החיים!

בחיים, התשובה משתנה בכל יום. כאשר השינוי הוא המציאות היחידה של החיים, כיצד אתה יכול לתכנן קדימה?

בטאואיזם הסיני, החיים מיוצגים באופן סימבולי על ידי היין – יאנג. יין ויאנג מיצגים את העקרונות המנוגדים של החיים – חיובי ושלילי, חושך ואור, כיווץ והתרחבות. דבר יפה בנוגע ליין – יאנג הוא ששני ההיבטים זורמים ללא הרף אחד לתוך השני, משתנים בכל רגע. יש תמיד מעט יין ביאנג, ולהפך; ממש כמו בחיים, שהם תמיד נוזליים, תמיד משתנים.

בניסוי שנוהל על ידי פסיכולוג התנהגותי, שתי קבוצות אנשים נתבקשו להקשיב לאותו קטע מוזיקלי ולהגיב בכל דרך שהם רצו – בריקוד, שירה, צחוק, הרמת ידיים או רק בישיבה. ההבדל היחיד היה, בקבוצה השנייה, כל האנשים היו עם כיסוי עיניים.

אין צורך לאמר, פחות מחמישית מהקבוצה הראשונה הגיבה למוזיקה בצורה ספונטאנית באמת, בעוד בקבוצה השנייה כמעט כולם הרשו לעצמם להשתחרר.

אנחנו כולנו גדלנו מפחדים להראות מטופשים או מאבדים כיוון, מללכת נגד הזרם, כך שפשוט איבדנו את היכולת להגיב לרגע מבלי פחד או דעה קדומה.

הדבר המצחיק הוא, בזמנים אלה אנשים רבים ערים לחשיבות של להיות ספונטאני אבל שכחנו איך "לעשות את זה"!

בכל מקום אתה מוצא בני נוער לובשים חולצות שעליהן כתוב עשה את הדבר שלך, אבל האמת היא שהם מפחדים לא לעשות את מה שמקובל, שלא להתאים למקובל. אני אומר לך, אתה לא צריך ללמוד להיות ספונטאני! כולנו נולדנו עם יכולת פנימית להנות מהחיים, מרגע לרגע. באיזשהו מקום לאורך הדרך, בין ההרגלים האישיים וחוקי החברה, איבדנו את היכולת הזאת. וכל דור עושה זאת לבא אחריו.

יש לנו יכולת עצומה להרוס את הספונטאניות של ילדינו.

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

אל תשיר עכשיו, אבא ישן! מי ביקש מימך לצייר על הקיר? לך למיטה מיד! האם זה הזמן לשחק בחוץ?

אין לנו מושג איזה דבר מסוכן אנו עושים להם! שיהיה לך מאד ברור: להיות ספונטאני זה לא אומר לחיות ללא מעצורים. זהו אינו החופש לשבש את החוקים הבסיסיים של חיים חברתיים. ספונטאניות היא אינה אנרכיה, או סיפוק – עצמי. להיות ספונטאני זה פשוט לזרוק את ההרגלים שלך. לזרוק את הדעות הקדומות שלך. לזרוק את האתמול ואת המחר שלך. ראה היום בעיניים צלולות, במח שאינו עמוס. הגב להתגלות העשירה של החיים, רגע לרגע. חבק את השינוי – והחיים יחבקו אותך!

התבונן טוב בחייך. כמה שעות ביום אתה מבלה בדיבור? וכמה שעות אתה מבלה בהקשבה?

רב היום, אנחנו או מדברים או מנסים לדבר!

האם שמת לב, בכל פעם כאשר אנשים נמצאים בקבוצה, כל אדם מרגיש צורך עז להנהיג את השיחה. דיבור הוא דרך לשלוט בסביבה. רב האנשים משתמשים בדיבור כדרך להראות את הכח שלהם. לא רק במה שהם אומרים, אלה באיך שהם אומרים זאת, כמה זמן הם מדברים, וכמה הם יכולים לשלוט בדיבור של האחרים! אין פלא, ש"לסתום" נראה כמושג משפיל ביותר! אם לא מרשים לך לדבר, אתה מרגיש שנמנע ממך דבר חשוב מאד, מאחר וכולם מתחרים על "הקאת" הרעיונות והדעות שלהם על אחרים!, אנחנו כולנו בנינו מחסן מלא בדעות מושאלות מספרים ומתקשורת אבל לעיתים נדירות אנו פוגשים במישהו שמוכן להקשיב להן!

כאשר אתה אוכל, אבל אינך יכול לעכל את האוכל מה קורה? אתה חייב להקיא אותו החוצה!

באותה הצורה, אם קראת את הרעיונות והפילוסופיות של מישהו אחר, אבל הן לא הפכו להתנסות האישית שלך, אתה לא עיכלת אותם, אתה גומר בהקאה שלהם החוצה.

דיבור הוא לא רק לאנשים אחרים. כאשר אתה אינך מדבר למישהו אחר, אתה מדבר לעצמך וזה אפילו יותר מסוכן. לדבר לעצמנו זה משהו שכולנו עושים, למעשה בכל רגע שבו אנו ערים. כל התוכניות והדאגות שלנו הם לא יותר מאשר - דיבור לעצמנו!

דיבור לעצמך הוא לא יותר מאשר פטפוט פנימי, זרימת המחשבות שממשיכה להתנגן במוחך, ללא הרף מפריע לך.

לפחות בשיחה חיצונית, ישנה הפסקה לפעמים. אבל הפטפוט הפנימי הזה הוא ללא הרף. זה יכול לשגע אותך! למעשה, פעמים רבות, דיבור עם אחרים הוא רק דרך לברוח מעצמך, מהפטפוט הפנימי שלך.זוהי הסיבה שכל –כך הרבה דיבורים מתרחשים בעולם!

לפני יותר ממאה שנים, ברטראנד רוסל )Russel Bertrand )צפה שהקשבה תהפוך למקצוע היקר ביותר בזמנינו. וזה קרה! כיום, למעשה לכל אדם במיוחד במערב יש מקשיב פרטי. אנשים משלמים סכומים עצומים ל"פסיכיאטר" או ליועץ, לא בשביל שיפתרו את בעיותיהם אלה פשוט בשביל שיקשיבו להם. משום שמי נמצא שם להקשיב מלבדם? כיום, לאף אחד אין את הזמן להקשיב, לתת תשומת לב לאחר. תשומת – הלב שלך היא האנרגיה שלך!

יש לך אנרגיה כה נמוכה שאפילו אין לך מספיק בשביל עצמך, כיצד אתה תיתן אנרגיה לאחרים?

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

רב הזמן, אתה אפילו אינך שומע כאשר אחרים מדברים אליך! כל הזמן, יש הרבה שנאמר סביבך אם רק תוכל להקשיב!

דיבור הוא לא תמיד דרך מילים.

למעשה, החלק החשוב ביותר של התקשורת שלנו אחד עם השני הוא אינו מילולי.

כאשר אשתך מביאה לך קפה בבקר, הקשב לה.

לא רק למילים שלה, אפילו לפעולות שלה.

האם היא מניחה את הספל בחבטה? מה היא מנסה לאמר לך?

האם לילד שלך יש התקף זעם קולני בכל פעם שיש לך אורחים? אל תקשיב להתקף הזעם שלו; הקשב לו. הוא מנסה לאמר לך שהוא צריך יותר מזמנך, מתשומת הלב שלך. התקפי זעם הם הדרך היחידה שבה הוא יכול לקבל תשומת לב מיד. האם יש משהו שאתה יכול לעשות בעניין זה?

ישנה חידת )koan )זן מפורסמת שאומרת:

אם עץ נופל ביער ואין מי שישמע אותו, האם הוא עושה רעש?

לאחרונה אמא צעירה מוטרדת שהשתתפה באחת מהתכניות שלי באה ושאלה אותי בצחוק: סוואמיגי' )Swamiji), אם ילד נופל ביער ואין אף אחד ששומע אותו, האם הוא עושה רעש?!

גם אנחנו איננו שונים מילדים! כל הרעש שלנו, כל הדיבורים שלנו הם רק דרך לבקש תשומת לב. אם כולם ילמדו להקשיב, לא יהיה צורך לדבר!

אל תדאג להקשיב לאחרים – האם אתה מקשיב לעצמך? למשל, האם אתה מקשיב לגופך? כאשר אתה הולך למסיבה ושותה או אוכל יתר על המידה, אתה יכול לשמוע את גופך צועק לך להפסיק. כאשר אתה יושב עד מאוחר וצופה בטלוויזיה, הגוף שלך קורא, מספיק, אני צריך מנוחה! למעשה, כל המחלות הן לא יותר מאשר הדרך של גופך לבקש את תשומת ליבך, להתחשבות שלך. אבל האם אתה מקשיב?

כאשר אתה מגיע הביתה מהעבודה, אתה שומע את עצמך טורק את הדלת בחוזקה. האם אתה עושה את אותו הדבר כאשר אתה מגיע הביתה אחרי סרט? הטריקה הזאת מדברת בקול על מה שאתה מרגיש לגבי העבודה שלך.

כיצד אתה יכול לשנות את זה?

אם אתה אינך מקשיב, כיצד תדע שמשהו אינו כשורה?

אנחנו שכחנו את האומנות העדינה של ההקשבה.

הקשבה היא אינה רק הקשבה למישהו אחר או לעצמך מדברים. הקשבה היא גם ההקשבה לשקט שבתוכנו, סביבנו. כל הדיבורים שלנו הם רק גלים בים של שקט מופלא. האם אי פעם שמעת את השקט הזה?

צור זמן ומרחב בחייך להקשבה לשקט.

עשה מנהג לבלות זמן מה בכל יום בעשותך זאת.

קבל בברכה קולות טבעיים לתוך השקט/דממה שלך.

אל תקשיב במטרה לשמוע משהו, במטרה לקבל איזושהי אינפורמציה.

רק תהיה מודע; תהיה פתוח לדממה.

בתוך השקט אתה לומד הכי הרבה. רק בשקט אתה יכול באמת להבין את החיים, שירה, טבע.

זן מאסטר באשאו )Basho )אומר ב haiku:

לשבת בדממה, לא לעשות דבר, והדשא גדל בעצמו.

הדממה הזאת היא אינה דממה פאסיבית. היא חיובית, להקשיב בדממה. זהו השקט של שיתוף עמוק. ישנו הבדל גדול בין תקשורת ושיתוף.

תקשורת היא מה שאנו נעשים בה טובים יותר ויותר בימים אלה! תקשורת היא המדע של העברת אינפורמציה למילים ומעשים. שיתופיות היא העברה טהורה של אנרגיה היא מעבר למילים. בימים אלה התמקצענו בתקשורת מורכבת דרך טלפונים, רשתות מוביליות, אינטרנט אבל אנחנו איננו יודעים את הדרכים הפשוטות של להיות בשיתופיות אחד עם השני!

שיתוף היא המתנה של המאסטר.

היא אינה זקוקה למילים.

למעשה, המאסטר יכול לתת לך יותר עם קסם השקט שלו מאשר עם המילים שלו אם אתה יודע כיצד להקשיב.

כאשר אתה מקשיב למאסטר, הקשב כפי שהיית מקשיב לציפורים או לרוח. כאשר אתה מקשיב לציפורים, האם אתה מאמין או שאינך מאמין? האם אתה מסכים או שאינך מסכים? אף לא אחד מהם! אתה פשוט מאפשר. זהו אינו תהליך אינטלקטואלי. פשוט להקשיב בפתיחות, בקבלה ואתה באופן אוטומטי תכנס אל תוך שיתוף עמוק עם המאסטר.

ישנו בית שיר ב – Stotram Dakshinamurti בנוגע לאחווה בין מאסטר צעיר והתלמידים שלו: Chitram vadataror mooley Vriddhah shishyaa gururyuvah Gurostu maunam vyaakhyaanam Shishyaastu chinnah samshayah

)מתחת לעץ הפיקוס ההודי הם יושבים התלמידים אנשים זקנים, הגורו רק נער! הגורו מדבר דרך השתיקה בלבד

זוהי אחווה אמיתית. כאשר ההקשבה שלך היא טוטלית, אין עוד צורך במילים. במקום שבו יש אחווה, המילים נעלמות בטבעיות.

כאשר שעת מותו של המאסטר הבודהיסטי הגדול בודידארמה )Bodhidharma )הגיע, הוא קרא לארבע מתלמידיו לראות מי מהם הקשיב הכי טוב, מי למד הכי הרבה מהמאסטר. הוא הפנה שאלה שכיחה אליהם: מה היא האמת? התלמיד הראשון אמר, אמת היא זאת שמעבר לאישור ולשלילה. יש לך את העור שלי, אמר לו המאסטר. התלמיד השני אמר, אמת היא זאת שאם היא נראית פעם אחת, היא נראית לעולם. יש לך את הבשר שלי, אמר המאסטר. אמת היא אינה – דבר, אמר התלמיד השלישי. יש לך את העצמות שלי, אמר המאסטר. התלמיד הרביעי לא אמר דבר. בהכרת תודה עמוקה בעבור הלימוד שהוא קיבל, הוא פשוט השתחווה בפני המאסטר ועמד באחדות איתו. לאחר זמן מה, המאסטר דיבר. יש לך את המהות שלי, הוא אמר לתלמיד.

שתיקה היא דרך מופלאה להיכנס אל תוך מדיטציה. למעשה, שתיקה עצמה היא טכניקת מדיטציה מעולה. היא הילינג נהדר וכח התחדשות מצוין. בשתיקה, אתה משיג את מה שישו קורא לו השקט שמעביר הבנה.

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

כפי שהם אומרים, מילים מתוקות הן כסף, אבל השתיקה היא זהב. אז בפעם הבאה שאתה פותח את פיך לדבר, ראשית שאל את עצמך האם זה עולה על השתיקה!

מתי הייתה הפעם האחרונה שהיה לך צחוק טוב באמת?

צחוק רועם מתגלגל שעולה ישר מהבטן שלך, ומשאיר אותך רועד ללא שליטה משמחה?

בימינו, אנחנו שכחנו כיצד לצחוק. הצחוק שלנו הוא רק חיוך מתמשך – צורך חברתי. אפילו כאשר אנו צוחקים, אנחנו בדרך כלל צוחקים על מישהו, או פשוט ממלאים חובה. את מקומו של הצחוק תפסו הצחקוקים והגיחוכים.

במשרד, הבוס מספר בדיחה. כל הצוות מתחיל לשאוג מצחוק, מלבד גברת צעירה אחת אשר פשוט יושבת שם ונראית משועממת.

מה קרה? מדוע אינך צוחקת? שאל הבוס מופתע.

אני לא חייבת, ענתה הגברת באופן לא פורמאלי. אני עוזבת בשבוע הבא!

בדיחות בנפרד, לצחוק יש פוטנציאל עצום ששכחנו כיצד להשתמש בו.

זוהי דרך מצוינת להתחבר לאנשים!

הסתכל סביבך. מומחי השיווק החכמים ביותר, הנואמים הטובים ביותר, הפרסומות המשפיעות ביותר משתמשים בהומור על מנת להעביר את המסר שלהם. כאשר מנהיג מצטרף לנבחרת שלו בצחוק, הוא בקלות שובר את המחסומים שקיימים בינו לבניהם.

האמת היא, אפילו הרעיונות הכי קיצוניים, כאשר הם מוצגים בדרכים הומוריסטיות, מתקבלים יותר בקלות על ידי האנשים.

כפי שאומר הפתגם, אם אתה רוצה למלא חופן נוסף של אורז בשק אורז שהוא כבר מלא, אתה צריך לנער אותו מעט. באותה הדרך , כאשר אנשים כבר מלאים בפילוסופיה כבדה )כפי שקורה לכולנו!(, קצת צחוק יכול לספק את אותו "ניעור", זה יכול לפתוח את המחשבה שלהם כך שרעיונות חדשים יכולים להתיישב יותר בקלות.

בזמנים קדומים, מלכים ואנשים משכילים היו מודעים היטב לחשיבות הצחוק. אין פלא שלכל מלך גדול היה בחצרו ליצן חצר אהוד – שהיה לעיתים קרובות היועץ החד והחכם ביותר של המלך. "שוטי המלוכה" של המחזות השקספריים, והליצנים ההודים, Raman Tenali ו – Birbal, לכולם הייתה האומנות להציג אמת עמוקה עם הומור קסום ומלא בחמלה.

לא לכל אחד יש את היכולת הנפלאה לצחוק, וליצור צחוק מסביבם. רובינו מפחדים לצחוק, במיוחד כאשר אנו עם זרים – משום שצחוק חושף אותך.

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

צחוק חושף את התמימות, הפגיעות שאתה מחביא בתוכך.

אלה שמוצאים שקשה להם לצחוק אינם מבינים איזו מתנה הם איבדו. האמן לי, אין עסק רציני יותר מהעסק של הצחוק – זה ברצינות חשוב שיהיה לך את היכולת לצחוק! כפי שהולכת הבדיחה, למד לצחוק על בעיותך. לפחות תמיד יהיה לך משהו לצחוק לגביו! אנשים שלא איכפת להם לצחוק על עצמם הם באמת מבורכים, משום שהם מצאו דרך ללכת אל מעבר לאגו. צחוק הוא אינו יותר מאשר זרימה של בריאות, של אנרגיה שופעת. צחוק פורח כתוצאה טבעית מהיותך קליל עם עצמך ועם הסביבה שלך. זוהי הסיבה שאנשים שמחים ומחייכים הם בדרך כלל היצירתיים והספונטאניים ביותר. אני נזכר במשחק רחוב שצפיתי בו בילדותי. בכפרים ההודיים שלנו, משחקי רחוב כמעט תמיד נלקחו מהאפוסים העתיקים.

אחד מהאפוסים המוכרים ביותר מה – Mahabharata הוא ה- Vastraharana Draupadi, שבו הנבל Dushassana ) )דושאסאנה מנסה להפשיט את המלכה )Draupadi )דראאופדי לפני כל חצר המלוכה. באבדם את האישה שלהם לנבל במשחק קובייה בוגדני , חמשת בעליה של דראאופדי נאלצים להמשיך ולהסתכל חסרי ישע. בסופו של דבר פונה דראאופדי ללורד קרישנה, והוא מברך אותה בכך שהוא הופך את הסארי שלה לאינסופי באורכו, כך שלא משנה כמה ממנו הנבל יתיר, עדיין יישאר מספיק בגד להגן על צניעותה. כך שהנבלים מובסים מחסדו של אלוהים.

בזמן ביצוע המערכה האהודה כל –כך, קרה שהקרישנה הרגיל נעדר והעמדה של הקרישנה הייתה צריכה להשתנות ברגע האחרון.

בכפרים, תפקידם גם של הגבר וגם של האישה נעשים באופן מסורתי על ידי גבר, ודראאופדי היה גבר צעיר שהיה, באופן טבעי, לובש מכנסיים מתחת לסארי המהודר שלו.

כאשר הנבלים נכנסו לפעולה, הקרישנה האורח נבהל ושכח להביא החוצה את חלק הבד ה"ניסי" שהיה מאחורי הבמה. כתוצאה מכך, בעשר שניות בדיוק, המלכה דראאופדי עמדה בפני קהל כפרי נדהם בחולצה מעוטרת וזוג מכנסיים משומשות היטב!

אבל דראאופדי היה שחקן מפולפל עם חוש הומור נהדר. עוד לפני שהקהל יכול היה להגיב, הוא נפל על ברכיו וקרא בקול, הייה שלום קרישנה, המגן על החלשים! מציל מכל פגע! אתה שמרת על הצניעות שלי בכך שהפכת אותי לגבר! תודה לך, תודה לך!

מיותר לאמר, מעולם המערכה הזאת לא קיבלה מחיאות כפיים כה רועמות כפי שקיבלה ביום זה!

רצינות היא באמת מחלה.

האם ראית אי פעם ילד רציני? לילדים יש יכולת עצומה למצוא משהו מצחיק בכל סיטואציה במיוחד כאשר יש לך אורחים בבית! ואנו המבוגרים, איננו יכולים לראות מה כל כך מצחיק, מנסים להכריח אותם להפסיק לצחוק.

זה המקום שבו מתחילות הבעיות! דיכוי של צחוק היא התחלה של מחלה.

רק לפני כמה שבועות, אדם פגש בי באשראם עם בנו שבגיל ההתבגרות. בנו סבל מדיכאון קשה. בגיל חמש עשרה, הילד כבר ניסה להתאבד שלוש פעמים.

דיכאון הוא המתנה המיוחדת של המאה שלנו! בשום זמן או מאה אחרת לא תמצא גברים או נשים צעירים ובריאים שהופכים לכל כך עייפים מהחיים כך שהם רוצים להרוג את עצמם. בכל אופן, האבא של הילד ניסה כל טיפול אפשרי, ללא שום תוצאה. הוא פנה אלי לרפא את הילד.

ביקשתי מהאבא לעזוב את הילד איתי באשראם לכמה ימים. באותה תקופת זמן, ביליתי זמן עם הילד בכל יום – משתף בבדיחות! נתתי לו ספר בדיחות לקרוא; ביקשתי ממנו ללכת באשראם ולהתחבר לאשראמיסטים. בכל יום, אנו נפגשנו והיה לנו "מפגש בדיחות" לא פורמאלי. בתוך עשרה ימים, הילד לגמרי נרפא מהדיכאון שלו. זה לאמיתו של דבר קרה!

לצחוק יש ערך מרפא עצום. כיום, ההשפעות המרפאות של הצחוק מוכרות על ידי רופאים ופסיכיאטרים בכל העולם. מספר מועדוני הצחוק שהופיעו מסביב לעולם הם עדות לכך! הנשימה הכאוטית העמוקה המושפעת מצחוק מייצרת תנודות חיוביות בגופינו, מרפה את הבטן ומשפרת את העיכול. הצחוק גם מנקה את ה – chakra manipuraka, מרכז האנרגיה העדין שנמצא באזור הטבור שלנו )מקלעת השמש(, שהוא גם מושב הדאגה והדיכאון. לאקט הפשוט של הצחוק יש את הכח לשחרר הדחקות פסיכולוגיות שמושרשות עמוק. צחוק הוא כח הילינג טבעי שהטבע חנן אותנו בו.

אבל לצחוק יש יותר מאשר יתרונות בריאותיים. צחוק הוא גם טכניקת מדיטציה מוכחת. למעשה, במנזרי זן, זאת חובה לכל הנזירים לבלות זמן מה בכל יום בצחוק.

סיפור קצר:

פעם היה כנס של נזירים בודהיסטים על המשמעות של רוחניות אמיתית. כל נזיר עלה לבמה ונתן נאומים ארוכים, למעשה כך שהוא הרדים את כל השאר. לבסוף, זה היה התור של נזיר זן מסוים לדבר. מה אתם חושבים שהוא עשה? הוא פשוט התחיל לצחוק! לצחוק, לצחוק עם כל המהות שלו. הצחוק פשוט עלה מהבטן שלו. הוא התחיל לרעוד מבלי שליטה מצחוק. והצחוק שלו היה כל כך מדבק, במהרה כל האחרים בחדר התחילו לצחוק, מבלי לדעת אפילו מדוע. מבלי שאפילו יהיו מודעים, הצחוק המשותף של כל הנזירים יצר גל עצום של אנרגיה חיובית בחדר. הנזירים הגיעו למצב של התרוממות עצומה. במהלך הצחוק, הם חוו רגע של mind-No( אין מחשבה(. נזיר הזן הכריז, זוהי רוחניות אמיתית.

צחוק הוא האיכות הרוחנית הגבוהה ביותר. הוא יכול להוביל אותך להארה! למעשה, צחוק נקרא השורש המלכותי להארה. משום שצחוק הוא הדרך הקלה ביותר ורבת העוצמה ביותר שיש לנו להתחבר עם shakti prapancha, האנרגיה הבלתי מוגבלת של כל היקום.

אז המשך לצחוק תמיד!

לפחות הבנת שהשוואה רק מביאה אומללות – זוהי התחלה טובה!

תן לי להשיב לך בסיפור:

אדם הגיע למאסטר רוחני עם שאלה מאד דומה לשלך. האיש החכם לקח אותו החוצה לגן, מקום שבו שיח שושנים וצמח קוצני גדלו זה לצד זה. הוא אמר לו, אילו הם המורים שלך. הם יכולים ללמד אותך את מה שאתה צריך ללמוד.

האיש היה המום.

למה אתה מתכוון, מאסטר? הוא שאל.

המאסטר אמר, במשך חמש שנים, שיח השושנים הזה והצמח הקוצני הזה קיימים זה לצד זה. אף פעם לא שמעתי את שיח השושנים מתלונן שהוא רוצה להפוך ולהיות צמח קוצני, או את הצמח הקוצני אומר שהוא רוצה להפוך להיות כמו שיח השושנים. כל אחד מהם קיבל את המציאות שלו מבלי להתלונן, מבלי להשוות.

קבל את עצמך כפי שאתה.

רק אז אתה יכול להפוך לשלם, אתה תהייה מושלם.

כאשר אתה רואה את עצמך כייחודי ומושלם, הצורך להשוות יעלם אוטומטית.

בודהא יוצא בהצהרה בעלת חשיבות עצומה. הוא אומר: שום דבר אינו קיים מלבד ביחסים. הכול הוא יחסי, ומקבל את המשמעות שלו רק מהיחסים שלו עם משהו אחר.

מה הן המילים בהן אתה נוהג להשתמש על מנת להשוות עצמך לאחרים? יפה, עני, חכם, חסר מזל, צעיר, חלש וכו'.

עכשיו, דמיין את עצמך על איזשהו כוכב חדש, שאף אחד לא חי בו מלבדך. האם אז אתה יפה או מכוער? גבוה או נמוך? עשיר או עני? בלי השוואה, המילים האלה באופן טבעי מאבדות את משמעותן. משום שהם רק מושג המנוסח על ידי המח, אין להם קיום ממשי.

נסה זאת: סגור את עיניך למספר דקות. דמיין את עצמך לגמרי לבד בעולם. האם אתה מרגיש מכוער או יפה בתוכך? טיפש או חכם? היכן נמצאים אם כן כל המושגים האלה? רק העובדה שאתה קיים נשארת – משום שזוהי האמת היחידה. להשוות את עצמך עם מישהו אחר זוהי טיפשות, משום שאתה אינך יכול להיות אף אחד אחר – ואף אחד אחר אינו יכול להיות אתה! פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

הדבר המצחיק הוא, אנו לעולם איננו משווים את עצמנו לפרחים או לציפורים או להרים; אז מדוע אנו משווים את עצמנו לאנשים אחרים? עדיין לא פגשתי בזמר שמרגיש קנאה בקואלה, או ברקדנית שרוצה להיות טווס! כאשר אנו מסוגלים באמת לקבל בברכה ולהנות מכל דבר אחר יפה בטבע, כיצד קורה שאיננו מסוגלים להנות מהיופי הייחודי אחד של השני? מדוע אנו מרגישים מאוימים בצורה כה חזקה מיופי,עושר או כשרון של מישהו אחר?

זוהי לא יותר מאשר התניה חברתית פשוטה. גדלנו בעולם תחרותי, אנו נוטים לדמיין שככל שיש יותר למישהו אחר ממשהו, יש פחות ממנו לנו!

הדאלי למה מבחין יפה: רב האנשים מגיבים כאילו שיש כמות מוגבלת של אושר זמין בעולם! אם מישהו אחר מאושר, אנו מרגישים שמנת האושר האישי שלנו מתכלה! אז אנו הולכים עם פרצוף חמוץ, מרגישים אומללים לגבי עצמנו. מצד שני, אם היינו מרגישים שמחה בכל פעם שאדם אחר משיג משהו, השמחה האישית שלנו הייתה מוכפלת מיליוני פעמים מהאוכלוסייה כולה של כדור הארץ!

השוואה יכולה להיות משני סוגים: השוואה תומכת והשוואה הרסנית.

השואה תומכת היא הכרחית ורצויה.

במובן פרקטי, היא נותנת לך קנה מידה ממנו אתה יכול למדוד את עצמך. היא מספקת את הדרבון, את התמריץ להשתפר.מבלי להשוות , כיצד תהיה לך הערכה מציאותית של עצמך? השוואה הרסנית נובעת מאי היכולת לקבל את המציאות. בעולם הגדול הרחב, בוודאי שיש מישהו טוב ממך במה שאתה עושה. 99.99% סיכוי שאתה אינך המתמטיקאי הטוב ביותר בעולם, הרץ המהיר ביותר

או הצייר הכי מוכשר. האם זה אומר שאתה נהנה מדברים אלה פחות?

להתמקד רק במה שחסר לך פשוט אומר שאתה בדרך לתסביך נחיתות רציני. ומי צריך את זה? הסתכל סביבך. האם אתה מכיר מישהו אחר שהוא בדיוק כמוך? האם אינך רואה כמה שאתה מיוחד? אם אתה משווה את עצמך לאחרים ומרגיש אומלל, זה פשוט אומר שאתה לא מעריך את עצמך מספיק!

לזן מאסטר אחד היה תלמיד שהיה אינטליגנטי, חרוץ וכן. הבעיה היחידה שלו הייתה שלא הייתה לו סבלנות לתרגל את הטכניקות הארוכות והמפרכות בעזרן ניתן להגיע להארה.

בכל יום הוא פגש במאסטר ושאל אותו,

רק אמור לי מאסטר, מתי אני יהפוך להיות כמו בודהא?

המאסטר היה פשוט מחייך ואינו מציע שום תשובה.

בעבדו יום ולילה, מתרגל כל טכניקה על פי הוראות המאסטר, ועדיין לא מוצא שום תשובה, התלמיד הפך להיות מטורף מצמא להארה.

לבסוף, יום אחד הוא החליט שהחיפוש פשוט לא שווה את זה. הוא הלך למאסטר ודרש,

אמור לי דבר אחד לפני שאני עוזב. האם אי פעם אני יהפוך להיות כמו בודהא או לא?

כתשובה, המאסטר סטר על פניו של התלמיד בזעם.

באותו הרגע, התלמיד התעורר לטבע האמיתי שלו!

למה התכוון המאסטר בסטירה הזאת?

האם הוא כעס על התלמיד שהוא מקווה ליותר מידי?

לא. המאסטר פשוט היה חייב לדחוף את התלמיד לתוך המודעות שהוא כבר בודהא! כיצד אתה יכול לרצות להפוך למשהו שהוא כבר אתה?

אתה כל כך לא בקשר עם המהות הפנימית שלך ששכחת כמה יוצא מן הכלל אתה באמת.

ברגע שאתה מבין את זה, הצורך להשוות מת באופן טבעי. אפילו אם אתה רוצה להשוות, כל אדם הוא כל כך שונה – איפה ישנה נקודת התייחסות משותפת? אז השלך את הגישה של ההשוואה. זכור, אתה באמת ייחודי – ממש כמו כל אחד אחר!

ראשית, שיהיה לך מאד ברור: מה שאנו קוראים לו "עבודת אלים" הוא אינו עבודה של אלים! היא עבודה דרך אלים. ללא ספק, שום אדם שעובד אלים אינו עובד את האלים, את הפסל עצמו. הוא סוגד לאלוהים, שקיבל צורה שניתן לראותה בפסל. האם זה דבר טיפשי? בואו ונסתכל עמוק אל תוך הנושא הזה.

כפי שאנו יודעים, כל החיים נובעים מאותו המקור. כל דבר ביקום נוצר מאותם חומרי גלם, ויש לו מבנה יסודי משותף. יתכן ואתה אינך מודע לכך, משום שאנו רואים רק את השינויים על פני השטח. כחלק מהיקום, אנחנו כמו מראות קטנות שמשקפות את הקומפוזיציה המדויקת והמבנה של היקום. הבן את הרעיון הזה בבהירות.

כל דבר ביקום הוא מחובר.

היקום מורכב מחמישה אלמנטים עיקריים, חמש אנרגיות עיקריות – אדמה, מים, אש, אויר ואתר )חלל(. כל האלמנטים האלה )הידועים בשמם Panchabhoota בסנסקריט( הם ביטויים של אותה האנרגיה הקוסמית, אשר אפשר לקרוא לה האלוהי, אלוהים, או Parashakti. האדם עצמו )המקרוקוסמוס או ה – atman )משקף את האיכויות האלה של היקום )המקרוקוסמוס או ה – brahman). האדם גם שואף מחמשת האלמנטים העיקריים האלה; הוא גם עשוי מחמשת אלמנטים אלה. הוא מופיע מתוך האלמנטים האלה, חיי בתוכם ולבסוף חוזר אל האלמנטים האלה.

באופן טבעי, לאורך החיים, האדם נכסף לחזור למקורו האוריגינלי, "לחזור הביתה". אז הוא מנסה לכוון את עצמו לאנרגיות העיקריות האלה.

דת היא לא יותר מאשר התהליך של יצירת שיתופיות בין האדם והאנרגיות הויטליות האלה.

הצורה הגסה ביותר של האנרגיה הקוסמית היא זאת של האדמה. באדם היא מיוצגת על ידי הגוף עצמו.כצעד הראשון לכוונן את עצמו לאנרגיה של האלוהי, האדם חיפש קשר עם האדמה בצורה של אלים ארציים, שנוצרו בצורתו שלו.

האדם צריך את ה"צורות" האלה שיעזרו לו לתקשר עם האלוהי.

למתחיל במסע הרוחני, זה קשה אפילו להרהר באלוהי כמופשט. כאשר ניתנת לו דמות, האלוהי מתגבש לתוך משהו שהאדם יכול להבין ולהתייחס אליו. עם דמות, הוא יכול לדבר לאלוהי בשפה שהוא מכיר. מאות האלים ההודים אינם אלה ביטוי של האלוהים. ועדיין כל אחד יכול לדבר איתם, להתפלל אליהם או לשחק איתם, לחפש נחמה או להכיר תודה. כל הטבע האלוהי הכביר שלא ניתן להגדרה משנה את גודלו לפרופורציה מנחמת בדמות של האל. זה צריך להיות בדרך הזאת; האלוהי ללא צורה הוא רעיון פשוט יותר מידי מפחיד למח הרגיל.

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

ברמה עמוקה ומעודנת יותר, יש עוד מסר מחזק – האל שלפניך עוצב בצורתך, ועדיין הוא אלוהי. מה זה אומר עלייך? חשוב על כך!

אז אלים הם הכרחיים בהחלט ועוזרים ב"צעד הראשון", קרש קפיצה לתוך הרוחניות. כאשר אתה גדל רוחנית, כאשר אתה ניכנס לתוך מדיטציה, אתה תהיה מסוגל לדבר נפלא עם האלוהי אפילו מבלי שתהיה לך שום צורה פיזית לפניך. ממש כשם שילדים מפסיקים לשחק עם הבובות שלהם כאשר הם מתבגרים, אתה תשליך את האלים בעצמך כאשר הזמן יגיע. זהו היעד האולטימטיבי של הדת!

זוהי שאלה שעלי לענות עליה לפחות עשר פעמים בכל יום! במיוחד בבהרט, שבה צבע הזעפרן הפך מקושר עמוקות עם הינדוהיזים אורתודוקסי, גלימת הזעפרן שלי )למעשה זוהי גלימת אוכרה= אדמה צהובה או חומה( מושכת הרבה שאלות מסקפטיים, במיוחד צעירים מודרנים.

האם קראת על תחום עולה שנקרא תרפיה בצבעים?

תרפיה בצבעים מבוססת על העובדה שלצבעים יש איכויות עדינות שיכולות להשפיע עמוקות על המצב המנטאלי שלך. באם אתה מבין זאת או לא, צבעים שונים יכולים לעורר מחשבות ורגשות שונים. ישנו לכך הסבר מדעי מדויק:

מה שאנו קוראים לו הצבע של דבר מסוים אינו אלה אורך גל של אור שמשתקף. מאחר ולנו עצמנו יש שדה אלקטרומגנטי בלתי נראה מסביבנו ) מה שידוע כ"האורה" או "גוף הפלזמה"(, השדה המגנטי שלנו מגיב בגלים של צבעים שונים על מנת ליצור זרימה או תגובה, שאנו מפרשים כ "תחושה" או "רגש". לדוגמא, כאשר אורך הגל של צבעים והתדר של השדה של אדם "תואמים" זה לזה, זה מיצר תחושה של הרמוניה ושלווה.

אנשים שונים מגיבים לצבעים בצורות שונות, אבל יש הרבה דמיון כללי. מבחן לוצר )Luscher) לצבעים שהתפתח בבאזל מיפה 25 צבעים, והראה שרב האנשים בוחרים את אותם הצבעים כאשר יש "אישיות" ברורה.

התגובות האלה הן אינן רק רגשיות; אנו יכולים לראות שינויים פיזיולוגים גם כן. לעיתים קרובות מאד, זהו שינוי פיזי בגוף שגורם לנו לפרש צבע כ"מסוכן", "מרגיעה", "שמח" וכו'. כאשר נחשפים לצבע האדום, רב האנשים מראים עלייה בקצב הנשימה, דופק הלב ולחץ הדם באופן כה טבעי, אנו חושבים על אדום כ"מרגש" או "מסוכן". כאשר נחשפים לכחול טהור, הגוף מגיב בדיוק באופן ההפוך, ובוודאי, כחול בדרך כלל נחווה כצבע מרגיע. כל אמא יודעת שאם לתינוק שלה יש בעיות בשינה, מנורת לילה כחולה בחדר יכולה לעזור לתינוק )ולאמא!( לישון בהרבה יותר טוב. כך הפכו צבעים מסוימים להיות מקושרים באופן מסורתי עם איכויות מסוימות ורגשות.

מבלי לתת לכך שם, אנו תרגלנו תרפיית צבעים במשך מאות שנים! בבהרט, כל דבר מאוכל ועד לטבע האדם מסווגים על פי האיכויות הפנימיות לשלושה סוגים: sattvic )רגוע(, rajasic( פעיל( או tamasic( משבש/מפלג(. צבעים יכולים להיות מסווגים באותו אופן: הצבע

האדום, לדוגמא, הוא צבע פעיל. הוא מאיץ פעילות במח. זוהי הסיבה שהאדום הוא הצבע של סכנה ואהבה!

לבן הוא צבע רגוע. כאשר אתה לובש לבן, זרימת האנרגיה היא נפלאה. לצבע הלבן יש את הכח להפוך אותך ליותר רגוע ומקבל. הלבן עוזר לך לקלוט אינפורמציה יותר ביעילות. זוהי הסיבה, ברחבי העולם, הלבן הוא הצבע המושלם למדים של בתי ספר!

באופן זהה, לצבע זעפרן )אוכרה( יש הכח ליצור שקט במוחך. הוא ממריץ את האנרגיה הויטלית שלך ויוצר מצב מודעות מדיטטיבי, לא רק בזה שלובש אותו אלא גם בזה שמביט בו. זוהי הסיבה שזעפרן נלבש באופן מסורתי על ידי מאסטרים רוחניים בבהרט. אין לזה שום קשר להינדואיזם!

שיהיה לך מאד ברור: לכל הטקסים העתיקים יש בסיס מדעי מסוים. טקסים הם הניצוצות של מאות שנים של חכמה וה – tapas( הישגים רוחניים( של מספר עצום של מאסטרים מוארים. טקסים איבדו את האמינות שלהם היום רק משום שמשמעותם האמיתית אבדה בהמונים במשך הזמן. רק הקליפה של הטקסים נשארה; הרוח עזבה.

כיום, המדע עצמו מסכים שצבעים מסוימים, צלילים ופעולות יכולים להשפיע עמוקות על מצב המודעות שלך, להפעיל אזורים רצויים במח, ולהרחיב את המודעות שלך. להתעלם מחשיבות הטקסיות, רק משום שאתה אינך יכול להבין את המדע מאחוריהם, זה כמו לסרב להכיר בקיום של בקטריות פשוט משום שלא ראית אותן בעצמך!

אז אפילו אם הם נראים לך לא רלבנטיים היום, לעולם על תמעיט בערך הפוטנציאל האמיתי של טקסים. כאשר הם מוצגים בדרך הנכונה, לטקסים יש כח עצום להביא לרמות לא מתוארות של מודעות ושינוי.

ש. מאסטר, האם צמחונות הכרחית על מנת לנהל חיים רוחניים?

כן!

עכשיו אתה עומד לחשוב, מדוע?

אם אני אומר שאני מדבר מהחוזק של ההתנסות שלי, זה לא יהיה קל לך להאמין לי, משום שהמח שלנו התרגל לבקש "הוכחות מדעיות" בעבור הכל.

אנו מצליחים לקבל רעיונות כמו של אינשטיין "חלל זמן" או את התיאוריות של הפיזיקה הקוונטית, למרות שאנו מעולם לא נפגשנו )ולעולם לא ניפגש( בתופעה הזאת בחיי היום יום שלנו. רק בגלל שמבחן נעשה במעבדה באיזשהו מקום, ומספר סטטיסטיקות )שאתה אינך יכול להבין( נעשו לתמוך בהם, אתה מרגיש שלם להאמין.

למעשה, האמיתות הגדולות ביותר של היקום שלנו אינן יכולות להיות מוכחות על ידי המדע; הן מעבר למדע. אפילו אינשטיין, ורב הפיזיקאים הקוונטים המודרנים, יסכימו עם כך!

בכל אופן, תן לי לתת לך הסבר מדעי על היתרון של הצמחונות בחיים רוחניים.

על מנת להבין זאת, ראשית עליך להבין משהו לגבי הדרך שבה עובד המח האנושי. המח רושם פעולות במונחים של זרמים אלקטרוניים לדקה. כאשר הוא מקבל מידע, או מציג משימה מסוימת, הוא מיצר זרמים אלקטרוניים בתדרים או מקצבים שונים. הזרמים האלה נקראים גלי מח. ישנם 4 סוגים בסיסיים של גלי מח, המגיבים לפעולות שונות:

גלי דלתא )המופקים במהלך שינה עמוקה(, גלי אלפא )המופקים במהלך מדיטציה(, גלי תיטה )המופקים בזמן של רגשות חזקים( וגלי ביתא )המופקים כאשר האונה הקדמית של המח מגורה, בזמן פעילות מורכבת מתמטית או אנאליטית(.

גלי אלפא גורמים לתחושת שלווה, שקט והתרכזות רגועה שאופיינית למדיטציה ואפילו לטלפתיה. כל טכניקות המדיטציה, באם מודעות או בלתי מודעות, מנסות ליצור את התנאים הנכונים ליצירת גלי אלפא במח.

הדבר המוזר לגבי גלי אלפא הוא, הם מיוצרים על ידי המח בזמנים בהם הספקת החמצן למח היא נמוכה. אבל העובדה היא, בזמנים של חמצן-נמוך, המח עובר להלוך גבוה. כלי הדם במח מתרחבים על מנת לאפשר יותר זרימה של דם, וזה יוצר תחושה של רגיעה. בו זמנית, המח מתחיל ליצר את גלי אלפא ה"מרגיעים".

תנאי אחד עיקרי ליצור גלי אלפא הוא הספקת חמצן נמוכה למח. בניגוד למה שאנו חושבים, זה אינו משפיע על המח באופן מזיק בשום צורה שהיא.

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

עכשיו בהגיענו למזון.

בשר הוא גבוה בחומציות מתוך הטבע שלו, ומיד מעלה את רמת החומציות בדם. במטרה לפצות על כך, הריאות לוקחות פנימה פחות דו תחמוצת הפחמן )שגם היא חומצית( ולוקחת פנימה במקום זאת יותר חמצן. כך שלדם שמגיע למח גם כן יהיה יותר חמצן ופחות דו-תחמוצת הפחמן. בניגוד, ירקות מורידים את החומציות של הדם. על מנת לשמור על איזון ה – PH ( איזון של בסיס אלקלי חומצי( בדם, הריאות לוקחות פנימה יותר חומצת דו תחמוצת הפחמן. כך שהדם שמגיע למח גם לו יהיה פחות חמצן.

זה יוצר את התנאים המושלמים למח להתחיל לייצר גלי אלפא, אשר עוזרים במדיטציה. זוהי גם הסיבה מדוע מקומות גבוהים עם רמת חמצן נמוכה )לדוגמא, ההימלאיה( הועדפו על ידי rishis )הקדושים( מאז ימי קדם.

וודאי, רק מספר אנשים מודעים למדע שמאחורי הצמחונות. אינך צריך לדעת זאת, אתה יכול אוטומטית להרגיש את ההבדלים עם תזונה צמחונית.

ברגע שאתה מתחיל לעשות מדיטציה באופן קבוע, הגוף שלך הופך בהדרגה מעודן, הופך מתאים יותר למדיטציה. אז, ממש כפי שהגוף שלך יודע מאיזה מזון להימנע כאשר יש לך קלקול קיבה, הוא באופן טבעי ישליך את האוכל שעוצר אותך מלעשות מדיטציה כהלכה.

אבל אני אומר לך, אל תכריח את עצמך להיות צמחוני, אפילו אם אתה עומד להתחיל לעשות מדיטציה.

אם אתה תעשה את זה, הרצונות המודחקים יגדלו ויתחזקו ואתה פשוט לא תהיה מסוגל לצאת מההשפעה שלהם.

אם אתה יכול לעזוב את הבשר ללא בעיות, עשה זאת.

אחרת המשך ותהנה ממנו ללא דאגות או אשמה.

בבקשה אל תרגיש אשמה לגבי כך!

בסופו של דבר, האשמה יכולה ליצור יותר חסימות אנרגטיות במערכת שלך; היא יכולה לגרום יותר נזק מאשר הבשר!

כאשר הגוף שלך מוכן, הוא יעזוב את ההרגל מעצמו.

ש. האם צום באמת הוא טוב לבריאות?

כן.

כאשר הוא נעשה בדרך הנכונה, צום הוא בהחלט מטיב.

צום הפך להיות יותר ויותר חשוב בזמננו בגלל הרגלי האכילה שלנו, אשר נעשים גרועים מיום ליום! אל תחשוב שצום נעשה רק מכוונות דתיות. מאחורי כל המסורות האלה ישנן סיבות מדעיות מדויקות. בסנסקריט אנו אומרים Brahma Annam, אוכל הוא אלוהים.

אוכל הוא האנרגיה אשר מחזיקה את חיינו. אכילה צריכה להיות כמו צורה של טקס.

אבל כיצד בדרך כלל אנו מטפלים בבטן שלנו? אנחנו פשוט ממשיכים לזרוק כל דבר לתוכה! שום בעל חיים אחר אינו אוכל יותר מ 2-3 סוגי מזון. למעשה, מלבד חיות הבית שלנו, האחרות יכולות לאכול סוג אוכל אחד במשך כל חייהן. האריה אוכל רק בשר, האייל אוכל רק עשב. כל סוג של הזנה שהם זקוקים לו מסופק ממזון אחד זה.

לא רק זאת, כל בעל חיים אחר אוכל רק מה שהכרחי לו בנקודת זמן מסוימת. על תאווה לא נשמע בעולם בעלי החיים!

אם שמת לב לתינוקות, הם לא ישתו טיפה אחת של חלב יותר ממה שהם צריכים, לא משנה כמה אתה מכריח אותם! אבל אנחנו לגמרי חרשים לאותות האזהרה הניתנים על ידי הבטן שלנו. לא רק שאנו זורקים כל מיני סוגי מזון לתוכה, אנו גם אוכלים הרבה יותר ממה שצריך. אנו מתנהגים את הבטן שלנו כמו פח זבל לאוכל!

מה היא מטרת האוכל? לתת לנו אנרגיה.

אבל האם בדרך כלל אנו חשים אנרגטיים לאחר האוכל? לא! בדרך כלל אנו כולנו נשמח למנוחה טובה לאחר שאכלנו! לאמר שאנו חשים מנומנמים לאחר אכילה, זה כמו לאמר שנעשה חשוך כשהשמש עולה! זה לגמרי לא טבעי.

במה אנו טועים?

אנו חונקים את המערכת שלנו באוכל! האנרגיה שמושקעת בעיכול היא יותר מהאנרגיה שמשתחררת מהאוכל. אז לאחר האכילה, אנו למעשה

מרגישים באנרגיה נמוכה!

אנרגיית העיכול בגופינו ידוע כ – jataraagni, האש הבסיסית.

מתוך חמשת האלמנטים העיקריים )panchabhootas), אש, היא נקודת – המפגש של חומר ואנרגיה. אש היא הכח )shakti )שמשנה חומר לאנרגיה.

בימים רגילים, כאשר אנו מעמיסים על הבטן שלנו באכילה מוגזמת וחסרת אכפתיות, כל האנרגיה של האש הבסיסית מושקעת בעיכול האוכל הזה ובניקוי הגוף מרעלים. היא נתפסת ב "עבודת תחזוקה". אנו לא נותנים לאנרגיית האש הבסיסית הזדמנות לבצע את תפקידיה החשובים האחרים.

האש הבסיסית )אנרגיית העיכול בגופינו( היא כח טהור עצום. כאשר אנו מתרגלים צום, האש הבסיסית לא רק שמנקה את השומן המיותר מגופינו, אלא גם מנקה את האנרגיה השלילית שאספנו.

ממש כשם שהרגלי אכילה דלים יכולים לגרום למשקעי שומן להצטבר בגופינו הפיזי, רגשותינו המודחקים יוצרים שכבה בגופי האנרגיה שלנו. ובמשך השנים, ממש כמו שכולסטרול חוסם את העורקים ומפריע לזרימת הדם בלב, ""חסימות אנרגטיות" מפריעות לזרימה החופשית של האנרגיה לאורך הגוף שלנו.

בימים בהם אנו נותנים לבטן שלנו לנוח, )האש הבסיסית( אנרגיית העיכול בגופינו זמינה להעלים את חסימות האנרגיה הללו ולהפוך את האנרגיה השלילית לחיובית.

זוהי הסיבה, שכאשר אתה צם, אתה בדרך כלל חש יותר קל ואנרגטי, לא עייף! רק נסה את זה וראה בעבור עצמך. למעשה, הילינג ומדיטציה יתנו לך תוצאות טובות יותר בימים בהם אתה צם. רק אם אתה סובל מסכרת או מחומציות, יהיה עדיף להתייעץ ברופא שלך לפני שאתה מחליט לצום.

הימים הממשיים שבהם אתה צם אינם משנים; זה רק עניין של שיגרה חברתית. צום ביום קבוע הוא עדיף משום שזה קל יותר לעקוב ולהיות סדיר )לדוגמא, כל יום חמישי או כל יום של ירח מלא(.

אבל לצום לפחות פעם בשבועיים זוהי דרך נהדרת לנקות את הגוף. צום מוחלט )רק שתיית מים( הוא הטוב ביותר, אבל אם אתה לא מסוגל לעשות זאת, לפחות תנסה תזונה של מיצי פירות או ירקות באותו היום.

זה לא קשה כמו שזה נשמע! לאחר מספר שעות ראשונות של רעב עז, הרעב נעלם מעצמו. ואל תדאג, שום דבר לא יקרה לך, אתה לא תמות!

האם אתה יודע, אדם בריא יכול לשרוד עד 90 יום פשוט רק על מים; הגוף שלנו מכיל מספיק אנרגיה שמורה ל 90 יום. אני רק מבקש ממך לתת לבטן שלך הפסקה ל 24 שעות!

כל חייך, אתה רגיל למילים תודה לך. עוד מילדות, לימדו אותך לאמר תודה רבה. עד הזמן שאנו גדלים להיות מבוגרים, זה הופך לחלק מאיתנו. אנו רגילים למילים באופן מכני, באופן שיטתי.

המילים תודה רבה לעיתים נדירות נושאות את הרגשות שהם אמורות לשאת: הכרת תודה. למעשה, אנו מבססים את כל חיינו על הרגשות ההפוכים: ציפיות. ביחסינו, אנו דורשים אהבה. בחברה, אנו דורשים תשומת לב. מעצמנו, אנו דורשים ביצועים טובים יותר ויותר. ומאלוהים, אנו דורשים כל דבר שמישהו אחר אינו יכול לתת לנו! אנו ממשיכים לבקש, לדרוש – מבלי להכיר תודה בעבור מה שכבר יש לנו.

הכרת תודה אינה איזושהי צורת מוסריות שנכפית עליך.

זהו עיקרון בסיסי לאושר שלך!

כל עוד אתה ממשיך לרצות, אתה תחת השפעה של מאורעות חיצוניים. כאשר אתה חיי בהכרת תודה, אף אחד או שום דבר אחר אינו יכול לגעת באושר שלך.

כאשר אתה חיי עם ציפיות, חייב שיהיה פער בין הציפיות שלך וההגשמה שלהן. ברגע שתאווה אחת מסופקת, עשר נוספות יזנקו מעלה.

בודאי, בחיי כל אחד, יהיו איזשהם עליות ומורדות. תמיד יהיו איזשהם תשוקות שאינן התממשו. זה טבעי. כפי שאומרים, זאת פשוט השאלה האם אתה בוחר להסתכל בחצי הכוס המלאה או בחצי הכוס הריקה! כל עוד אתה מתרכז במה שאין לך, אתה תרגיש ריק בחייך. המילים, "אני רוצה..." הם כמו חור שחור. הוא בוודאי יבלע פנימה את כל מה שכבר יש לך בחייך, וישאיר אותך מרגיש ריק.

פעם אדם הלך לראמנה מהרישי )Maharishi Ramana )ואמר, Bhagwan , אני רוצה שלום! ראמנה ענה, מההצהרה שלך רק הסר את המילה "אני", הסר את המילה "רוצה" ומה שנשאר זה שלום! הסר את האגו, הסר את הציפיות, ושלום הוא כבר שלך.

אתה שמעת את הסיפר על שיבא )Shiva )והבראמה קאפלה )Kapala Brahma). הבראמה קאפלה הזה נמצא בכל אחד מאיתנו. זה אינו יותר מאשר האגו שלנו.

האגו הוא כזה שהוא בולע כל דבר!

בחייך שלך, רק חשוב על הדברים שאתה מבקש לעצמך ממש עכשיו.

עשה רשימה.

ועכשיו עשה רשימה של דברים שכבר יש לך. איזו רשימה עושה אותך שמח, ואיזה רשימה עושה אותך מוטרד?

התשובה היא ברורה.

אז באיזו רשימה אתה צריך להתמקד? לכל יצור חי יש את החוש להתמקד בלשמר את אושרו! מדוע אנחנו לא?

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

אם אתה רוצה לבסס את חייך על בקשה, או על הכרת תודה, זה לגמרי תלוי בך.

ישנם רק שני סוגים של דת בעולם: דתות שמתבססות על תפילה, ודתות שמתבססות על הכרת תודה. אחרי הדתות המתבססות על תפילה עשוי ללכת ההמון. אחרי הדתות המתבססות על הכרת תודה יכולים ללכת רק מספר נבחרים. עם תפילה באה התחננות, צפייה. עם הכרת תודה באה רוחניות. זהו העיקרון מאחורי הסופים, מאחורי חסידים. זוהי האומנות של חיים בהכרת תודה, האומנות לחיות את החיים בדרך כזאת שהכל הופך לקדוש. הסופים והחסידים שרים ורוקדים על מנת להביע את הכרת התודה שלהם ליקום. שירה וריקוד היא צורה של תפילה בעבורם.

להראות את הכרת התודה שלך אינה עניין של בילוי שעות בעשיית pooja(פוג'ה – טקס דתי*(.* רק להיות מאושר, להיות מודע למתנות של החיים, זה מספיק. להראות הכרת תודה הפך לכזה פולחן דתי, לכזאת חובה בעבורנו, ששכחנו כיצד מרגישים בהכרת תודה אמיתית.

כל חייך לימדו אותך להיות אסיר תודה להוריך, למוריך, לחברים ולזרים. זוהי רק התניה! כאשר הכרת תודה אמיתית עולה, אתה תראה איזה הבדל עצום ישנו! הכרת תודה היא אינה יותר מאשר התמלאות בשמחה, בחמלה. היא זורמת מתוכך מבלי מודעותך; אתה אינך יכול לשלוט בכך!

אנחנו לא טעמנו את המתיקות של הכרת התודה, את התחושה העצומה של הגשמה שאתה חש כאשר אתה מעניק את הכרת התודה שלך ליקום.

סיפור קצר:

המאסטר הסופי גו'נאיד Junnaid ) )היה נוהג להציע את הכרת תודתו לאלוהים חמש פעמים בכל יום. פעם אחת, הוא וחסידיו עברו דרך כפרים שבהם סופיים לא היה מקובלים.

בכפר הראשון, אנשים סרבו לתת להם צדקה, אז הם נאלצו ללכת ללא אוכל באותו היום. ביום למחרת, אותו הדבר קרה. ביום השלישי, הכפר דרכו הם עברו היה כל כך עוין שהם גורשו החוצה במקלות ואבנים.

באותו הלילה כרגיל, גו'נאיד כרע ברך והציעה את הכרת תודתו לאלוהים. בראותם זאת, חלק מחסידיו זעמו.

במשך שלושה ימים אנחנו הולכים ללא אוכל, מאסטר! גורשנו מהכפר כמו כלבים! האם זה מה שאתה מציע בעבורו את הכרת תודתך? הם שאלו אותו.

גו'נאיד ענה, אני אף פעם לא נוהג להודות ליקום בעבור משהו מסוים! אני מעולם לא חשתי אסיר תודה מאיזושהי סיבה. אז כיצד אני יכול להפסיק להיות אסיר תודה מאיזושהי סיבה? הכרת התודה שלי אינה צריכה סיבה; היא פשוט זורמת.

החיים עצמם הם מתנה גדולה מהיקום.

הקיום עצמו הוא סיבה מספקת להיות אסיר תודה. היקום ממטיר עלינו! השמש, הפרחים, הגוף שלך, החיים שלך; האם ביקשת איזה מהדברים הללו?

האם עבדנו מאד קשה על מנת להיות ראויים לחיים?

האם מישהו יכול לאמר שהוא בילה זמן במטבחו של אלוהים או בגנו, עמל קשה כדי שהוא יענה מהחיים האלה?

לא!

החיים פשוט ניתנו לנו במתנה.

זוהי הסיבה שאנו מעריכים אותם כל כך בזול, זוהי הסיבה שאנו לוקחים את החיים כמובנים מאליו.

בהתחלה, כל הדתות, כל התרבויות נהגו להדגיש הכרת תודה בחיים. אבל לבסוף, אנחנו שכחנו זאת. בהודו, יש לנו את הביטוי, Brahma Annam( אוכל הוא אלוהים(. נוצרים ויהודים אומרים תודה לפני כל ארוחה. אבל כמה פעמים אנו באמת מרגישים את הכרת התודה? לרב אנו פשוט ממלמלים את המילים מתוך הרגל.

אחד מחסידי סיפר לי את הסיפור הזה; זה באמת קרה: הוא נהג להתקשר לאשתו מהמשרד כל אחה"צ ובזמן הפסקת צהריים. ממש לפני שהוא ניתק, הוא תמיד נהג לאמר לה, אני אוהב אותך.

יום אחד, הבוס שלו התקשר לטלפון שלו בזמן הפסקת הצהריים. אחרי שהם דיברו, הוא אמר מבלי לחשוב, אני אוהב אותך! ולרע המזל שלו, הבוס שלו הייתה גברת! אתם יכולים לתאר לעצמכם מה קרה אחרי כן.

זה מה שקורה כאשר אתה פועל מתוך הרגל, מבלי להפנים את משמעות המילים. ממש כשם שהאיש הזה נהג לאמר אני אוהב אותך באופן אקראי, מבלי להרגיש באמת איזושהי אהבה, אנו גם אומרים תודה רבה לך בלי שום תחושה אמיתית של הכרת תודה.

בטאנטרה )Tantra), לפני שעושים אהבה, שני האנשים "סוגדים" אחד לשני, משום שהם עומדים להיכנס לתוך התמזגות של שתי אנרגיות אלוהיות. הם מברכים לשלום זה את זה בכבוד ובהכרת תודה. זהו ההבדל בין סקס, אהבה וחמלה!

זה לא רק מוסיף ליחסים שלך. זהו האומדן לגישה שלך לחיים עצמם.

כאשר אתה נותן ולוקח רק עם ציפיות, ובלי כבוד, היחסים שלך עם החיים יהיו כמו סקס. זה מחייב בתוצאה של הנאה קצרת – טווח, ותסכול ארוך – טווח.

כאשר אתה נותן ולוקח עם ציפיות, אבל גם עם כבוד, אז זוהי אהבה. זוהי הדרך שבה רובנו חיים. אנו מכבדים את החיים, אבל אנו גם נפגעים כאשר החיים אינם נותנים לנו מה שאנו רוצים.

עם חמלה, אין שום ציפיות; רק נתינה חופשית ושמחה. כמו שהפרח מפיץ את הריח שלו מבלי לחשוב אם הוא יהיה מוערך או לא, אנו פשוט נותנים אהבה מתוך ההצפה של החמלה.

ואל תחשוב שאם אתה נותן מבלי לצפות, אתה לא תקבל שום דבר בחזרה! זה בדיוק ההפך. כאשר אתה חי בהכרת תודה, אתה תהיה מבורך על ידי החיים.

בחמלה, אתה אסיר תודה שהאחר מקבל את מה שאתה נותן, עוזר לך לחלוק, מקל על משא האהבה שלך. האם אי פעם חשבת על כך? לא להיות נאהב זה מאד קשה, אבל שלא ירשו לך לאהוב זה הרבה יותר גרוע! אם מישהו אינו מחזיר לך על האהבה שלך, אתה יכול לסבול זאת. אבל אם מישהו אפילו אינו מקבל את האהבה שלך, האם אתה יכול לסבול זאת? אנחנו כולנו נולדנו לתת; אנחנו פשוט איננו מודעים לכך.

בהודו, יש לנו קונספט נפלא שלא שמעו עליו במערב: בהודו, זהו הנותן שאומר תודה רבה! וזאת מכיוון, שהאחר נתן לו הזדמנות לתת, קיבל את המתנה שלו. בהודו זה נחשב לחטא לקחת, וזכות לתת. אז הנותן מודה ללוקח שעשה לו טובה, שקיבל את מתנתו. אבל אני אומר, כאשר אתה נותן ולוקח ללא ציפייה, שניהם הופכים לפעולות מקודשות. כפי ששיקספיר אומר בצורה כה יפה לגבי החמלה; גם זה שנותן וזה שמקבל הם מבורכים.

הדרך היחידה לקשר חיי עם המציאות, עם היקום, היא דרך הכרת תודה.

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

כאשר אתה אוהב, פורח, מלא בהכרת תודה, אתה תמיד תרגיש את האנרגיה העצומה של היקום זורמת דרכך. אל תאמר תודה רבה, הייה תודה רבה! אל תעניק הכרת תודה, הפוך להכרת תודה! זוהי טאנטרה - לקבל כל מה שהחיים נותנים לך בכבוד ובהכרת תודה. הכרת תודה היא הדרך הכי חסרת מאמץ לשמחה שנמשכת לאורך כל החיים. תודה רבה לך! מה היא קארמה? הבנת החוק

קארמה היא בין הפופולאריות ביותר והפחות מובנות בתפיסות הפילוסופיות במזרח! היום, אפילו במערב, כמעט כולם חושבים שיש להם מושג די טוב לגבי משמעות הקארמה. אבל מה שרובם חושבים זה שקארמה היא פילוסופיה רחבה שצריכה להיות מפורטת דרך מאות עמודים. למעשה, קארמה היא לא יותר מאשר החוק הפשוט של סיבה ותוצאה.

קארמה היא חוק טבע, כמו כח המשיכה או החשמל.

אם אתה מפיל לבנה על כפות רגליך, אתה עומד להיפצע. אבל האם אתה חושב על זה כעונש על שהפלת את הלבנה? לא!

מדובר ביחסים של סיבה ותוצאה; פשוט.

קארמה פועלת בדיוק בדרך הזאת. קארמה היא התוצאה הטבעית של פעולה מסוימת שנעשתה על ידך בזמן מוקדם יותר. כפי שהתנ"ך אומר, כפי שזרעת, כך תקצור.

ההבדל היחיד הוא, קארמה היא סוג של "השפעה מושהת".

קארמה גם עובדת על פני גלגולי חיים; מה שאומר, שהסיבה עשויה להיות בגלגול חיים אחד, אבל התוצאה עשויה להחוות בחיים הבאים או המאוחרים יותר. זה מעלה באופן טבעי את השאלה, האם גלגול נשמות באמת קיים? אבל אנו נדון בכך בפעם אחרת, לא עכשיו!

בהיותינו אנושיים, אנחנו באופן טבעי איננו יכולים לזכור את הסיבה שקרתה בחיים קודמים. בגלל הראייה המוגבלת שלנו, אנו קולטים רק את התוצאות, ואיננו יכולים להבין מדוע זה קורה.

מזמנים קדומים, בכל פעם כאשר משהו קורה שהוא מעבר להבנתנו, אנו משייכים אותו כעונש מאלוהים. אפילו כיום, בתרבויות רבות, אסונות טבע כמו הצפות ורעידות אדמה נראות כעונש שנכפה עלינו על ידי אלוהים כועסים.

זוהי הסיבה שזווית מוסרית ניתנה לקארמה. זוהי החברה שאחראית לגמרי להסברת הקארמה כעונש ל"חטאים" של חיים קודמים.

באופן מסוים, זוהי גם איזושהי טכניקה להתמודדות. זה קל יותר לשאת איזשהו חוסר מזל בחייך אם אתה מרגיש שהפעולה הרעה האישית שלך )בחיים קודמים( בודאי אחראית לכך.

הרעיון של חטא ועונש בעצמו נוצר רק על ידי החברה, במידה מסוימת בעבור תפקודה היעיל. אם אנשים אינם מפחדים מעונש, החברה עשויה להידרדר לתוך מצב של הפקרות.

האמת היא, שאנחנו איננו נענשים על חטאינו. אנחנו נענשים על ידי חטאינו! כל "חטא" מביא את העונש שלו איתו. זוהי עסקת חבילה!

בכל פעם שאתה כועס, רק התבונן בגופך. הדופק שלך מתחיל להשתולל, לחץ הדם שלך עולה, הגוף שלך נכנס למצב של לחץ שממנו יכול לקחת שעות להחלים. לא רק זאת, אתה בדרך כלל מרגיש בסופו של דבר אשם על כך לאחר מכן. אף אחד אחר אינו צריך להעניש אותך על כך שכעסת. הכעס שלך עצמו פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

מעניש אותך מספיק!אם אתה שותה יותר מידי, אתה עומד לסבול משחמת הכבד. אתה אינך נענש מאיזשהו כח חיצוני בגלל ששתית; אתה נענש על ידי הרגלי השתייה שלך בעצמם; אם אתה מספיק אינטליגנטי לקלוט שזהו העונש שלך.

לרופא, בוודאי, זוהי פשוט התוצאה הטבעית של אלכוהוליזם.

קארמה פועלת באותה הדרך. הסיבה שיותר קשה להבין זאת, קארמה אינה פועלת רק במישור הפיזי, כמו לבנה שנופלת. קארמה פועלת על המישור המנטאלי, הרגשי, ואפילו הרוחני.

נאמר שאינך יכול להגשים תשוקה מסוימת בגלגול חיים אחד, או נאמר שאתה צריך לעזוב איזושהי פעולה בלתי גמורה, התשוקה הלא ממומשת או הפעולה שלא הסתיימה יוצרים מאין וואקום/ריק רגשי או מנטאלי בחייך. הריק הזה יכול לפעול ככח שואב ולמשוך אותך להגשים את אותה תשוקה או לחזור על אותה פעולה בחיים הבאים.

אז ברמה הרגשית והמנטאלית, קארמה היא סך כל התשוקות הלא מוגשמות והפעולות הלא גמורות – המטען מחיים קודמים.

ובכל חיים, אתה פותר את הקארמה של החיים הקודמים, אבל אתה ממשיך להוסיף תשוקות חדשות או פעולות לא ממומשות חדשות למטען הקיים שלך שיהפוך להיות הקארמות של חייך הבאים. זוהי הסיבה שקארמה היא מעגל אינסופי.

כל עוד אנו חיים, אין דרך מילוט מהקארמה, משום שלחיות פירושו שיש לך תשוקות, ובודאי שאיננו יכולים להגשים את כל התשוקות שלנו בגלגול חיים אחד.

אבל בידך להוריד באופן משמעותי את השפעת הקארמה – על ידי כך שתעיר את המודעות שלך. על ידי כך שתבין את הטבע האמיתי של הקארמה, וכיצד היא פועלת, אנו יכולים למצוא את הדרך החוצה.

Ramakrishna Sri( ראמה קרישנה( מספר סיפור יפיפה שייתן לך בהירות אינטלקטואלית בנושא. בוודאי, אף אחד אינו יכול לתת לך קיומיות, בהירות חויתית על קארמה כפי שהיא באמת הבהירות הזאת באה רק עם הארה. וכאשר אתה מואר, אתה אינך יכול לבטא זאת!:

המצב שלנו דומה לזה של פרה קשורה לעמוד עם חבל ארוך. בתוך ההיקף שסביב העמוד, היא יכולה לשבת, לעמוד, לאכול, לעשות מה שהיא רוצה. אותו הדבר קורה איתנו! זאת אמת שקארמה יוצרת שעבוד מסוים, נותנת לחיים שלנו כיוון מסוים, מאלצת אותנו לפעול בדרכים מסוימות. יש לנו כמות מוגבלת של חופש; היתר הוא בידיו של היקום. אבל ראמה קרישנה גם מוסיף, אם אנו משתמשים בחופש שלנו בצורה אינטליגנטית, זה אפשרי שהיקום יאריך את החבל שלנו או אפילו ישחרר אותנו לגמרי. אתה יכול לבחור אם להישאר משועבד או לפעול לקראת שחרורך.

דארמה היא עוד מילה שאינה מובנית כהלכה. דארמה בדרך כלל מפורשת כ – "חובה", אבל זה לגמרי אינו נכון. זה גם כן חברתי, פירוש מוסרי. הפירוש הקרוב ביותר לדארמה הוא "טבע אמיתי". לדוגמא, זוהי הדארמה )טבע( של האש לשרוף. באופן דומה, זוהי הדארמה של המים להיות רטובים. אם מים מנסים להישרף, משהו בלתי טבעי קורה.

כל עוד אתה נוהג בהתאם לדארמה שלך, אתה אינך יכול למשוך קארמה. במילים פשוטות, הייה טבעי. תפקד בהתאם לטבע האמיתי שלך.

נראה קל לא כך? אבל זה לא כל כך בעבורנו בגלל כל ההתניות שלנו!

זה הדבר הקשה ביותר לעשות – משום שאנו איננו יכולים לזהות מה הוא הטבע האמיתי שלנו! בחיים, אנו לוקחים על עצמנו את האישיות והתשוקות של כל מי שמסביבנו ולבסוף איננו יכולים לזהות אילו באמת שלנו ואילו מושאלים.

זה כך: בא נאמר, אתה צריך לקנות טלוויזיה. כאשר אתה הולך לחנות, אתה פוגש מישהו אחר קונה מכונת כביסה, אחר קונה מקרר, אחר קונה מערכת סטריאו. ואתה מתפתה לרכוש את כל הדברים האלה גם כן! מבלי להבחין, אתה לוקח על עצמך את כל התשוקות של האנשים מסביבך. בגלגול חיים אחד, אתה מנסה להגשים את התשוקות של מאות אנשים. התשוקות הללו הן אינן טבעיות בעבורך; הן תשוקות נרכשות. אז באופן טבעי, הן מושכות קארמה.

כל קארמה מופיעה מתוך בורות; מתוך בורות לטבע האמיתי שלך.

במונחים של רוחניות, קארמה נקבעת על ידי האיכויות הדומיננטיות בחייך.

רוחניות היא לא יותר מאשר המדע לעורר את המודעות שלך, להבנת הטבע האמיתי שלך. כאשר כל החיים שלך מכוונים כלפי התעוררות המודעות שלך, אתה באופן טבעי לא תיפול לתוך המלכודת של הבורות. עם בהירות ומודעות, אתה יכול לזהות את התשוקות האמיתיות שלך, אשר הם הטבע האמיתי שלך.

זה הופך בעל משמעות במיוחד ברגע המוות.

למעשה, ביוגה, בזן, כל המדיטציות הן לא יותר מאשר הכנה לרגע המוות. אם אתה במצב של מודעות בזמן המוות, אתה תיכנס אל תוך החיים הבאים שלך גם כן באופן מודע, לא בבורות. כאשר אתה ניכנס לחיים במודעות, אתה מבטיח שתחייה את חייך במודעות, ותיצור מעט קארמה ככל האפשר.

אני מדבר אליך מתוך הסמכות של ההתנסות שלי.

אני מדבר אליך מתוך הפיצוץ של המודעות שארע בתוכי.

יום אחד, אתה תדע זאת בעצמך.

הער את המודעות שלך, ואתה לוקח את הצעד הראשון אשר בסופו של דבר ישחרר אותך מקארמה.

כן, למנטרות )מזמור מקודש( יש כח עצום, אבל לא בדרך שאנשים חושבים!

מנטרות הן עוצמתיות, אבל לא בגלל שהן איכשהו מצליחות לשכנע את האלוהים להעניק לנו עושר או ידע. מנטרות הן אפקטיביות משום שהן רצף צלילים המסודר בקפידה, וצליל הוא צורה עוצמתית של אנרגיה.

מה שאנו תופסים כצלילים שונים הם למעשה תנודות של תדרים שונים. האוזניים שלנו קולטות את התנודות הללו והמח "מתרגם" אותם כצלילים.

כאשר גלי קול עוקבים בזה אחר זה ברצף סדיר, זה יוצר תחושת הרמוניה, שאנו קוראים לה מוזיקה. כאשר זהו מבנה לא סדיר, אנו קוראים לו "רעש".

מילים הן למעשה צליל שנתנו לו משמעות. ברמה האנרגטית, הם עדיין מתפקדים רק כגלים, כתנודות. כמו צבעים, תנודות שונות יכולות לעורר תגובות פיזיות ורגשיות שונות בתוכך. זה בגלל מאפיין התהודה. כאשר גל קול בתדר מסוים נפגש עם גלי המח שלך, הקומבינציה יכולה ליצור אפקט הרמוני או דיס הרמוני; או שהם יכולים להפעיל או "להרדים" חלקים שונים במח. זה יכול להשפיע עליך גם פיזיולוגית וגם רגשית.

האם אתה יודע, הלוחמים הסאמוריים ביפן משתמשים ב"זעקת הקרב" או kiai בדיוק בשביל ההשפעה הזאת?

כאשר הצליל הזה מופק במפתח מינור, יש לו את הכח להפחית את לחץ הדם העורקי ומיידית ליצור שיתוק חלקי ביריב! בו זמנית, זה גם מפעיל את איזור ה"פחד" של המח ויוצר תחושה של פאניקה במוחו של היריב.

אז שיהיה לך ברור: מילים אינן רק מילים! הן התגלמות של אנרגית צליל.

מנטרות עובדות בדיוק באותה הדרך.

לשיר את ה – stotram Saraswati באופן קבוע נאמר שזה עוזר לתלמידים להצליח בלימודיהם. מדוע? זה לא ש Saraswati( אלוהי הלימודים( עומד להופיע לפניהם ויעניק להם ברכה שהם יעברו בהצלחה את המבחנים שלהם!

העובדה היא, שה – mantra bija( הגהה מקודשת( ב - stotram Saraswati , כאשר חוזרים עליה ללא הרף, הוכח שהיא מעוררת את החלקים במח ששולטים בכח הזיכרון והריכוז. חזרה על המנטרה הזאת זה כמו לתת לחלק הזה של המח תרגיל התחממות נמרץ! אז באופן טבעי, תלמיד ששר את המנטרה הזאת לפני שהוא לוקח את ספריו יכול להתרכז טוב יותר ולזכור את השיעור שלו בצורה הרבה יותר יעילה.

מתפללים מסורים טוענים לפעמים שהם יכולים לקרוא לדמות של אל ספציפי רק על ידי כך שהם מזמרים את המנטרה המתאימה. אני עצמי חוויתי זאת הרבה פעמים כאשר ביצעתי yagas או homas( טקסים המבוססים על נתינת מנחה ל – agni,( אנרגיית האש( עוצמתי. בזמן הטקס, האש המקודשת למעשה פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

מקבלת את הצורה של האל שנקרא עם המנטרה. הרבה תצלומים קיימים על מנת להוכיח את התופעה הזאת.

זה עשוי להישמע כמו קסם, אבל ישנו הסבר סאונד מדעי לכך.

האם שמעת על ה- tonoscope(טונוסקופ(?

בשנות המאה ה20- המאוחרות, חוקר משוויץ שנקרא Jenny Hans המציא כלי שנקרא טונוסקופ. הכלי הזה יכול להמיר קולות לתבניות גראפיות. אם אדם מדבר אל תוך הכלי, הוא יכול ליצור "תמונה" של מה שהוא אמר, תלוי בסאונד של המילים!

כאשר הם בחנו את הטונוסקופ, החוקרים היו מופתעים. הם מצאו שכאשר מישהו אמר את הצליל "ohhh "לתוך הטונוסקופ, התמונה שתצא הייתה של מעגל מושלם "O !"הויבראציה הזאת שנוצרה על ידי הצליל "ohhh", כאשר הוצגה גראפית, באופן טבעי קיבלה את הצורה של מעגל שבו אנו רגילים להשתמש על מנת לייצג זאת בשפה כתובה.

זה אומר שישנם יחסים ברורים בין הקול והצורה שהוא מקבל. תנודות שונות מופיעות בעינינו כצורות מסוימות. כאשר שרים מנטרה מסוימת, תנודה מורכבת באש, שגורמת לה לקבל גל מסוים – כמו צורה. מתוך הדמות הזאת החוזים ההודים הקדומים רשמו את הסקיצה של צורת האל. באופן טבעי, כל מי ששר את אותה סדרת צלילים באופן מושלם יהיה מסוגל ליצור את אותה התנודה, ובסופו של דבר לראות את אותה הצורה, או "אל" באש. פשוט!

מבלי שנהיה ערים לכך, מנטרות עובדות עלינו בהרבה דרכים מעודנות. ברמה האנרגטית, מנטרות עובדות כזרזים או "מטהרים". את הרעיון הזה קצת יותר קשה להבין, אבל אני יכול לאמר לך מהניסיון שלי שזאת אמת.

יש לך שלוש אנרגיות במערכת שלך: shakti Ichcha( כח ההדמיה/העלאה בדמיון(, shakti Kriya( כח הפעולה( ו – shakti Gnana( כח הידע/מודעות(. כח ההדמיה הוא "מתכת בסיסית/זולה" שממנה שתי האנרגיות האחרות יכולות להיווצר מתהליך ההיטהרות.

כאשר מתחברות לתוך האנרגיה שלך )שדה – הכח שלך( שוב ושוב, לויבראציות של המנטרות יש את הכח לעבד את כח ההדמיה ולטהר אותו לכח הידע )מודעות(.

למילה מנטרה יכולים להיות שני פירושים:

Man : tra-Man = אנושות, tra = זה שמראה את הדרך. אז מנטרה = זה שמראה את הדרך לאדם.

tra-Man: פירוש Man הוא גם מח/מחשבה, tra = זה שמראה את הדרך, לכן הפירוש של מנטרה יכול גם להיות זה שמראה את הדרך החוצה מהמחשבה )מהמח(, שמביא אותך אל מחוץ )למח( למחשבה.

כאשר מנטרות נוספות למהות שלך ללא הרף, כפי שחומצה נוספת לחומר גלמי על מנת לנקות אותו, המהות שלך הופכת להיות כמו זהב 22 קארט. אם אתה ממשיך את התהליך, זה יהפוך לבסוף, לזהב 24 קארט. מנטרות הן טכניקה עוצמתית להיכנס לתוך המימד הרוחני אשר אני קורא לו החיים האמיתיים. אבל אנו איננו משתמשים במנטרות רק בחיים הרוחניים.

אנחנו כולנו מזמרים מנטרות ללא הרף, באם אנו דתיים או חילוניים, רוחניים או חומריים. בכל יום בחיי היום יום שלנו, אנו משתמשים במנטרות מבלי שאפילו נהיה מודעים לכך. זה לא הכרחי שהמנטרה תהייה בסנסקריט. אל תחשוב שמנטרה זה אומר Shivaya Namah Om, או Narayana Namoh Om Hari. אתה יכול להשתמש במנטרות בעברית: אני חייב לנצח!, אני חייב לשכנע את האדם הזה! אני מה היא המנטרה שלך?

חייב לגרום לה לאהוב אותי! המנטרות האלה אינן משיגות את הכח שלהן מהצליל שלהן,אלה מהאנרגיה שאתה השקעת בהן.

אבל אתה אינך מבין את הכח של המנטרות האלה!

פעם, נואם מפורסם מהמזרח נתן הרצאה במערב בנושא המשמעות של מנטרות. אדם אחד אתגר אותו, אני לא מאמין בשטויות האלה. כיצד לחזרה על רצף מילים יש איזושהי השפעה על המח שלנו? האם אנחנו כל כך מטופשים?

הנואם נעץ בו מבט ושאג, תשתוק, אתה אידיוט טיפש! כיצד את המעז לאתגר אותי! האדם ששאל את השאלה היה פשוט זועם. הוא החל לרעוד בכעס, והחל להמטיר גידופים על הנואם, מאיים לדווח עליו למשטרה, וכו',

כאשר האדם סיים לבסוף, הנואם החל לצחוק, ואמר לו,

אם לכמה מילים שנאמרו על ידי זר יכולה להיות השפעה משבשת כל כך על המח המודע שלך, כיצד אתה יכול להטיל ספק שהצהרות חיוביות, שנאמרות במודע וללא הרף לעצמך, יכולות להיות בעלות השפעה על המח התת מודע שלך?

לא משנה על אילו מילים אתה חוזר שוב ושוב, לא משנה באיזה מסר אתה מזין את התת-מודע שלך, הוא יכול להפוך למנטרה בעבורך! כל מה שאתה מבטא יכול להפוך למנטרה!

למעשה, זוהי הסיבה שאתה מגיע למשהו. כל תשוקה בחייך, ראשית מופיע בצורה של משאלה/בקשה, מנטרה. עם מאמץ מתמשך, אתה ממיר זאת למציאות.

אבל שיהיה לך מאד ברור: אם המנטרה היא לא מודעת, התוצאות הן גם "לא מודעות", לא בשליטתך. אם מזמרים את המנטרה במודעות/ערות, אם אתה מכוון את האנרגיה שלך אם תחושה מתאימה של מטרה, התוצאות יהיו גם כן כפי שרצית.

כיצד אתה יודע באם מנטרה היא מודעת או לא מודעת?

בחן מקרוב את הכוחות שמניעים אותך בחיי היום יום. האם אתה מודע מה הם וכיצד הם משפיעים על הפעולות שלך? האם אתה באופן מודע ממשיך בדרך מסוימת? האם ברור לך מדוע?

כאשר המנטרה שלך היא לא מודעת, כאשר אתה חוזר על פעולות מתוך תבניות של הרגל שאינך מבין, אין לך שום שליטה על התוצאות. החיים שלך יגררו להיכן שהאימפולסים הלא מודעים האלה ייקחו אותך.

אם אתה מחליט לשיר את המנטרה בצורה מודעת, אתה תנהג את המכונית.

אם תיתן למנטרה לשיר אותך, אם תיתן לתהליך הלא מודע להמשך בתוכך ולשלוט בפעולות שלך, הרכב יסיע אותך!

Part 3: Open the door... let the breeze in!

אם אתה נוהג ברכב, אתה יודע לאן אתה תגיע. אם הרכב מסיע אותך, אין לך מושג לאן תגיע או אם תגיע! אז הצף את מוחך עם המודעות שלך. בחר את המנטרה שלך עם בהירות והתחייבות. אז, הדרך והמטרה שניהם יהפכו לברורים לך. אתה תגיע למטרה שלך רוקד!

אתמול ראיתי במקרה פרסום במגזין. הוא היה למשכך כאבים – כדור לכאבי ראש, או משהו בסגנון הזה: אישה מודרנית צעירה חייכה אלי מהמודעה. המודעה אמרה: 06:00 – התעוררות 08:00 – ילדים 09:00 – משרד 11:00 – פגישה 13:00 – ארוחת צהריים עסקית 18:00 – פקקי תנועה 19:00 – קניות בסופר 20:00 – אורחים 22:00 – )שם הכדור(

האישה חייכה כאילו שזה היה הדבר הטבעי ביותר בעולם לקחת כדור נגד כאבי ראש כל יום לפני השינה בלילה. זה היה משכנע בצורה כה יפה!

איזה מן דרך זאת לנהל את החיים? לרוץ מבקר ועד ערב, מיום אחד לשני! לא פלא שהיה לה כאב ראש כל לילה!

והדבר הגרוע ביותר הוא, קצב החיים הזה הפך להיות לגמרי נורמלי, לגמרי מקובל כיום. זה הפך לגמרי נורמלי להיות בחיפזון נורא, להיחפז דרך החיים.

רק עצור בכביש וצפה בתנועה ברמזור.

כולם עסוקים בלצפצף בצופרים שלהם ללא סיבה מסוימת.

וברגע שהאור מתחלף, אם אדם אחד אינו מסוגל להזיז את הרכב שלו בזמן, יהיו מאות אנשים מנסים להזיז אותו מהדרך.

נראה שהחיפזון הוא מחלה מוזרה בת זמננו.

מכונות מומצאות בכל יום על מנת לעבוד מהר יותר ויותר. המחשבים המהירים ביותר מבצעים אלפי פעולות בכל שנייה.

סילונים על קוליים נושאים אותנו ממקום אחד לאחר במהירות המהירה ממהירות הקול.

רשתות תקשורת מעבירות מידע במהירות עצומה בין יבשות, דרך תחנות לוויין הנמצאות הרחק מעל האדמה.

כפי שהם אומרים, יש לנו תקשורת @ במהירות המחשבה!

אבל לאן אנו הולכים בכזאת מהירות?

לאן כולנו רצים?

או יותר נכון, ממה כולנו בורחים?

האמת היא, אנחנו רצים לקראת ו בורחים מ.

אנחנו מונעים משתי סיבות משכנעות במידה שווה: חמדנות ו פחד.

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

החמדנות אומרת לנו: אין זמן! במשך של שישים או שבעים שנה המוענקות לך, אתה צריך לחיות כל כך הרבה תשוקות! אתה צריך להיות הבעלים של מקסימום הדברים, אתה צריך לטעום את מקסימום מספר ההתנסויות.

אתה צריך לחיות את החיים עם נקמה!

כמו חולה במחלה סופנית הנחוש להנות מהחודשיים האחרונים לחייו, אנו נחפזים מתענוג לתענוג עד אין סוף.

ובכל יום, אנו באים תחת מתקפה חדשה מהתקשורת.

כאשר אתה הולך לעבוד, רק קרא את השלטים בדרך. הם כולם אומרים את אותו הדבר!

כאשר אתה הולך הביתה, הפעל את הטלוויזיה וצפה בכותרות.

מה הן אומרות? את אותו הדבר!

בכל שעה של מהלך היום, נאמר לנו שהחיים שלנו יהיו בלתי שלמים ללא עבודה חדשה, מכונית חדשה, חברה חדשה, בית חדש.

איפה הזמן להשיג את כל מה שאנו צריכים? אז אנו מתחילים לרוץ.

אנחנו חייבים להרוויח, אנו חייבים להוכיח את עצמנו!

ומאחר ויש לנו מעט זמן, עלינו לנהל חיים כפולים.

אנו מנסים לדחוס 48 שעות, 72 שעות לתוך כל יום. לבסוף, אנחנו צריכים לדחוס מספר גלגולי חיים לתוך גלגול אחד!

אבל פיזית, יש גבול למה שאנו יכולים לעשות ביום אחד. אנחנו יכולים להיות רק במקום אחד בזמן אחד. אז אנו מתחילים לחיות חלק מהחיים שלנו דרך השכל שלנו.

זוהי הדרך החדשה לחיות את חיינו!

הנאה שכלית היא אינה אלה הנאה מבלי באמת להנות.

מהנדס התוכנה עובד עד 03:00 או 04:00 במשרדו בעיר ובודאי שיהיו לו במחשב שלו תמונות יפות של הרים או חופים!

בעוד הוא יושב במשרדו, הוא רואה ונהנה מיופי ההרים; הוא מנסה להקשיב לגלים בחוף הים. איך זה נקרא...? ישנה מילה...ביצוע מספר משימות בו - זמנית? על פי המהנדס, הוא מבצע מספר משימות בו - זמנית! עובד במשרדו, הוא גם נהנה על החוף. בחירה חכמה! אבל האמת העצובה היא, התמונה במחשבתו מייצגת את החופש שלעולם לא יהיה לו את הזמן לקחת. משום שהוא עסוק מידי בעבודה, יותר מדי עסוק בשאיפה לקידום הפלאי שיהפוך אותו למנהל הפרויקטים הצעיר ביותר בחברה, שנים לפני זמנו.

אנחנו רדופים ברעיון לסיים דברים לפני זמנם.

בימים אלה, אנו מנסים ללמד תינוקות בני שישה חודשים ללכת לשירותים! אנחנו מצפים מילדינו לגדול במהירות שנים לפני זמנם.

זהו אבסורד כפי שנצפה מעץ מנגו לתת פירות בשנה הראשונה שלו! זה פשוט הולך כנגד הטבע של העץ. מדוע אנו עושים זאת?

בזמנים מוקדמים, נראה היה שגלגול חיים אחד מספיק בצורה מושלמת למה שכל אחד חפץ בחייו. אחרי הכל, מה האדם רוצה? לאחר כמות מועטה של השכלה, הוא ימשיך לשמור על השדה של אביו או העסק שלו. הוא יתחתן, יוליד ילדים ויחיה את חייו באותה העיירה, באותו הבית. לאן היה למהר? עכשיו, אין לנו יותר את הסבלנות לחיות את החיים כפי שהם באים!

לפני מספר שבועות, בחור צעיר בא לראות אותי. וודאי הוא היה באמצע שנות השלושים שלו, עובד בחברה פרטית.

הוא אמר לי,

יש לי את הכל מסודר, סוואמיגי'.

אני בונה בית שבעבורו לקחתי הלוואה ל – 25 שנה. עד שאסיים לשלם את ההלוואה, הבת שלי תהיה נשואה ומסודרת )הבת שלו הייתה ילדה קטנה שהחזיקה את ידו(. הבן שלי גם כן יהיה מסודר בעבודה )אישתו החזיקה תינוק בזרועה(. עד אז האדמה תוערך במקום שבו אנו בונים את הבית שלנו. אז נוכל למכור אותה. אישתי תוכל לצאת לפרישה מרצון דבר שייתן לנו עוד קצת הכנסות . לאחר שנסדר קצת כסף לנכדינו, נוכל להשקיע את השאר ואז להתיישב באשראם שלך. בוודאות אנחנו נבוא לאשראם סוואמיגי'. החיים שלנו הם איתך בלבד!

בחמש דקות שהוא מדבר איתי, האיש סיים 25 שנים של חייו! הוא היה בכזה חיפזון, הוא סחט את המיץ מה 25- שנים הללו בכך שחשב עליהם, בכך שתכננן את הכל לפני הזמן. עכשיו מה שנותר לחיות בעבורו זה רק בעבור "העור המיובש" שנקרא חיים.

והוא אמר לי שהעניין של הנשמה שלו הוא בחיים רוחניים מלבד הקריאה של החובה שלו שאילצה אותו להמשיך את חייו בדרך הזאת.

אמור לי, האם זוהי דרך חיים רוחנית לחיות את החיים בה, למשכן את ההווה לעתיד?

הלוואות וקרדיט אינם אלה דרכים לנסות לחיות את החיים של מחד היום. אנחנו מבזבזים היום את הכסף שאנחנו עומדים להרוויח מחר!

כאשר עדיין בהווה, אנחנו מצליחים לחיות את העתיד שלנו. האם זה אפשרי?

זהו היפוך זמן, זה יעניין את אינשטיין!

חיינו הם ריצה קבועה לקראת העתיד. כל מה שזמין היום הוא לעולם אינו מספיק, לעולם אינו טוב מספיק בעבורנו.

זוהי תופעה חדשה יחסית, במיוחד במזרח. במשך מאות, אנחנו היינו מורגלים לחשוב על החיים האלה כ"שלב מעבר". הרעיון של גלגול נשמות, של מעגל הלידה והמוות, היה בנוי כה חזק בתוך מחשבתנו שאנשים היו חושבים,

אז מה אם לא נגשים את כל התשוקות שלנו בפעם הזאת? תמיד יהיו חיים נוספים!

בעוד החיפזון, כמו המדע והטכנולוגיה, הם מתנת המערב.

באופן טבעי, מאחר ובמערב אנשים אינם מאמינים ביותר מגלגול חיים אחד.

למעשה, חיפזון הוא רק נשורת שלילית מהמשמעות החיובית של המדע. המדע עוזר לנו לחיות את החיים באופטימאלי שבהם. הטכנולוגיה עוזרת לנו להוציא את המקסימום מהחיים האלה. במונחים של

פסיכולוגיה, אנחנו יכולים לאמר שהמדע הוא המוחצן, התבוננות כלפי חוץ בנפרד מעצמנו.

מדע הוא מודעות המתפתלת כלפי חוץ. תכלית המדע היא באיסוף ידע, בהשגת תוצאות, בעשיית דברים במהירות גדולה יותר וטובה יותר. בלי המדע, עדיין היינו בתקופת השור והעגלה!

אבל המדע כובש תוצאות מרחיקות לכת מדי מהסוג של חיפזון מטורף שאנו רואים כיום.הריצה המתמדת הזאת רק משקפת את חוסר המנוחה שאנו חשים בתוכנו.

למעשה, זה בגלל חוסר המנוחה הפנימי שלנו שאנו מרגישים חייבים לרוץ. אנו מרגישים שאנו מפספסים משהו חשוב. אנו איננו יודעים מה הוא, אבל אנו חייבים להזדרז ולמצוא אותו!

כמה מאיתנו חלמו, בזמן זה או אחר, שפספסנו רכבת חשובה או אוטובוס?

זהו חלום מאד שכיח, ומאד משמעותי.

זה מראה שרובנו חיים בפחד שאנו מפספסים את החיים.

עמוק בפנים, אנו חשים שאיכשהו אנחנו החמצנו את הרכבת של החיים.

ואנחנו איננו יכולים להבין כיצד זה קרה!

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

בזמן החלום אנחנו ממהרים, ממהרים, בודקים את לוח הזמנים, עושים תוכניות, צועקים זה לזה להיחפז. אבל כאשר סוף סוף אנחנו מצליחים להגיע לתחנה, הרכבת כבר עוזבת. זה מאוחר מידי! בימים אלה, יש לנו אפילו יכולת להזמין בו זמנית חמש רכבות שונות; כל כך הרבה תוכניות גיבוי, ועדיין אנו מוצאים שאיך שהוא פספסנו את כולן.

זה בדיוק מה שקורה בחיינו.ההתנהגות שלנו כיום היא כמו של ילד שקיבל עשר סוכריות בטעמים שונים, ורק חמש דקות לאכול אותן! אנחנו מלקקים בתאוותנות מכל אחת מהן, אבל אין לנו את הזמן באמת לחוש אף אחד מהטעמים.

רק לרגע, התבונן אחורה וראה בבהירות כיצד הנהגת את חייך בחמש השנים האחרונות. באיזו תדירות ויתרת על דברים שבאמת רצית לעשות פשוט משום שלא היה זמן לכך? האם כל הריצה הייתה שווה זאת? הבן, אינני מתכוון שזה בסדר להנהיג את חיינו באיטיות פילוסופית – המנהג במזרח! זה אינו אומר לדחות את החיים. זה בלתי אפשרי לחיות רק בהווה, ולהתעלם מכל העתיד. בכל יום, אנו נקראים לבצע פעולות, לקחת החלטות. אנחנו חייבים לחיות עם תאריכי יעד. אנחנו חייבים לחשוב קדימה, להגשים את החלומות שלנו. בוודאי, עליך לתכנן למחר. אבל אל תשכח לחיות היום! מה שאני מתכוון הוא, חייה במודע.

חייה במודעות.

למד להיות נוכח בכל רגע בחייך. כל מה שאתה עושה ברגע, עשה אותו במוחלטות. צפה בכל פעולה. אפילו אם זוהי פעולה יום יומית, עשה זאת כאילו שעשית זאת בפעם הראשונה. בוודאי, זה לא קל. רב הזמן איננו עושים דברים מאד מעניינים לפחות, לא הדברים שבאופן רגיל אנו קוראים להם מעניינים! בתשע בבקר, יתכן ותהיה על אוטובוס עמוס בדרכך לעבודה. בשמונה בערב, יתכן ותסיים את מטלות הבית – כמו האישה בפרסומת. זה לא משנה! כל מה שאתה עושה, עשה זאת במוחלטות )טוטאליות(. שיהיה לך מאד ברור: זוהי המציאות של הרגע. אין בריחה מכך. אז אתה גם יכול להנות מכך, להנות לרחוץ את הכלים או כל דבר שאתה עושה! אפילו אם אתה רוצה, אתה אינך יכול לרוץ שעתיים לתוך העתיד כאשר אתה מהר ישן במיטה. יתכן ומנטאלית אתה יכול לעשות זאת, אבל פיזית זהו המקום שאתה נמצא בו! לאו צה )Tzu Lao )משתמש במילה היפיפייה wei-wu-Wei. wei-wu-Wei פירושה פעולה ללא פעולה. זאת חייבת להיות הדרך השמחה ביותר לחיות! wei-wu-Wei אומר להיכנס לכל פעולה בטוטאליות, בשובבות, בספונטאניות. זוהי דרך יפיפייה לשנות

עבודה למשחק.

בפעם הבאה שאתה מרגיש אומלל לרחוץ את הכלים, רק קרא לילד שלך לבא ותן לו או לה הזדמנות! רק ראה איך היא עושה זאת. היא רוחצת את הכלים עם כל תא מגופה הקטן! היא נהנת מכל סימן שבועות הסבון עושות על הכלים. היא אינה ממהרת לסיים זאת ולהמשיך בעוד דברים חשובים בחייה. למעשה, בעבור כל ילד/ה, כל מה שהיא עושה ברגע זה הוא הדבר החשוב ביותר בחייה! .Wei-wu-wei זהו

חוסר הסיפוק התמידי מהרגע הזה, התאווה לדחוס עוד ועוד לתוך גלגול חיים אחד, זוהי אחת הסיבות להיותנו ממהרים כל הזמן.

אבל התאווה אינה הסיבה היחידה!

לרבים מאיתנו, זה גם בגלל שאנו מפחדים להפסיק.

פחד הוא סיבה עיקרית לכך שאנו מתחברים כה חזק לזרם החיים החיצוני.

נחפזות היא דרך לברוח מעצמנו!

לעצור, לעמוד שקט לרגע, זה אומר להיפגש עם האני העמוק ביותר שלנו. לעמוד פנים מול פנים עם השקט והדממה בתוכנו. למוחות הרגילים לרעש הקבוע של העולם בחוץ, להיפגש עם הדממה הזאת יכול להיות חוויה מחרידה.

ברצינות, לכמה מאיתנו יש את האומץ לעמוד מול עצמנו?

להסתכל פנימה זה אומר לקחת את הסיכון לגלות שאחרי שרצנו ורצנו; לא התקדמנו בכלל.

זוהי אחת הסיבות מדוע כל כך הרבה אנשים מפחדים ממדיטציה. הם באים אלי ואומרים, סוואמיגי', מה עלי לעשות על מנת לחוות שלוות נפש?

אם אני אומר להם ללכת סביב איזשהו מקדש 108 פעמים, הם יעשו זאת בשמחה. אחרי הכל, זה עדיין משהו שהם יכולים לעשות בריצה! אבל אם אני מבקש מהם לבלות חצי שעה במדיטציה, זה יותר מידי. בזן, יש להם מדיטציה יפיפייה לתרגול הנקראת רק לשבת.

איזה שם*: רק לשבת!*

זן היא הדת היחידה היום שהיא באמת חייה, באמת נענית לצורך המשתנה של כל זמן ומאה. במדיטציה רק לשבת, על המשתתפים לעשות רק זאת: לשבת דומם ולא לעשות דבר. למעשה, כל המדיטציות הן בדבר ישיבה שקטה מבלי לעשות דבר, אבל הטכניקה הזאת גורמת לנו לעשות זאת במודעות.

ואין דבר שיכול להיות קשה יותר בעבור רב האנשים! כל חיינו אנחנו זזים בתנופה כה חזקה, שפשוט לעצור, דורש מאמץ נעלה.

משום שלעצור זה לקחת מבט חדש בחיינו.

לבא במגע עם העצמי הנשכח שלנו.

לראות בברור מה אנו עושים, ומדוע אנו עושים זאת.

)אפילו אם זה אומר למצוא שרב הסיבות בגללן התחלנו אינן מחזיקות בטוב יותר.(

אין דרך אחרת!

זכור, אפילו ההובלה הטרנסאטלנטית הטובה ביותר אינה יכולה לטוס עד ללא סוף מבלי לתדלק. למהר ללא סוף היא דרך בטוחה להזמין הפרעה נפשית.

עצירה היא תהליך ריפוי בפני עצמו.

עצירה נותנת משמעות לכל החיפזון שלנו.

נסה את הניסיון המשעשע הזה עם המשפחה שלך או חבריך:

אמרו אחד לשני מתי להפסיק!

זוהי טכניקה נהדרת.

כאשר אתה באמצע משהו, אם מישהו צועק, עצור!

פשוט עצור כל מה שאתה עושה, אפילו אם זה באמצע שאתה מרים את רגליך, אתה לפתע תיזרק בחזרה לרגע ההווה!

ישנה הפוגה פתאומית בחיפזון שלך.

אתה עושה קפיצה לתוך הערות.

אתה נכנס – מחדש לרגע הזה

ישנה סוטרא בודהיסטית יפיפייה: אין סבל, אין סיבה, אין סוף.

מה הוא בדיוק סבל?

כמעט כולנו התנסנו בסבל בזמן מסוים בחיינו. עכשיו נניח ואני שואל אותך, מדוע בחרת לסבול? האם הסבל שלך היה הכרחי?

אתה ודאי תמצא זאת כשאלה לא הגיונית!

האם מישהו בוחר לסבול? אתה תשאל אותי. סבל פשוט קורה למישהו, זה הכל. זה בלתי נמנע...

סבל הוא אינו מצב חיים – זהו מצב תודעה. זהו אירוע פנימי, לא אירוע חיצוני! אם אתה סובל או לא במצב מסוים תלוי לגמרי בדרך שבה אתה בוחר לטפל במצב הזה.

בשבילי לאמר לך שהסבל שלך היה לא אמיתי יהיה בלתי הוגן, ושקרי. מכיוון שבעבורך, הסבל שלך היה אמיתי, ובלתי נמנע. אתה מעולם לא נתת לעצמך את האפשרות לא לסבול! אתה אפילו אינך ידעת שיש לך את הבחירה הזאת.

אבל עכשיו, שקול את השאלה הזאת באופן מודע:

מתי אתה חווה סבל?

כאשר את ה חולה? כאשר השכן שלך מקבל רכב חדש? כאשר בן הזוג שלך עוזב אותך בשביל מישהו אחר?

טוב, נניח שאתה מחליט פשוט לקבל את המצב הזה בלי כעס או התנגדות. האם עדיין תסבול באותה המידה? אחרי הכל, אין שום דבר כואב מיסודו בכך שהשכן שלך קיבל רכב חדש!

אפילו אם יש כאב באותו הרגע, כאשר אדם אהוב עוזב, אינך יכול לבקש שהכאב יעזוב. בכך שתקבל את הרגע, במקום להתנגד לו, אתה אוטומטית מוריד את דרגת הסבל שלך. סבל הוא תמיד, תמיד נולד מתוך התנגדות לרגע הקיים. כאשר אתה מפסיק להתנגד, אתה מפסיק לסבול!

אדם שנפל מחלון בקומה שנייה ובאופן ניסי ניצל, קיבל ביקור מחבר בבית החולים. האם הנפילה כאבה מאד?, החבר שאל בנימוס. או לא, הנפילה הייתה לגמרי ללא כאב, זאת הייתה רק הנחיתה שכאבה!, ענה האיש.

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

כל עוד אתה הולך עם הזרם, אין כאב, אין סבל. כאשר אתה מציב את הרעיונות והציפיות שלך בדרך של החיים, אתה יוצר מכשולים בזרימה הזאת. לעיתים קרובות, ההגנות שאתה מקים על מנת להימנע מהכאב גורמות ליותר סבל מאשר האירוע עצמו!

קח בחשבון אפילו מוות! כאירוע, המוות יכול לפגוע בך רק פעם אחת. אבל הפחד מהמוות רודף אחריך כל חייך! הבריחה הקבועה שלך מהמוות גורמת לך יותר סבל מאשר המוות בעצמו!

סבל נוצר לעיתים נדירות מאירוע מרכזי, כמו תאונה או מחלה פטאלית. רב הסבל שלנו נובע מתוך חיכוך יום יומי ביחסים, המשיכה והדחייה של חיי היום יום.

בהרבה בתים, אפילו אחרי 30 שנות נישואין, אתה תימצא את הבעל והאישה רבים על אותם נושאים בכל יום! אף אחד מהם אינו יכול לשנות את התנהגותו שלו, וגם לא מסוגל לקבל את ההתנהגות של האחר. זוהי samsara אמיתית חיים ארציים; דפוסיי החיים החוזרים שלך, שאתה אינך יכול לזהות או לשלוט בהם, אבל שגורמים לך סבל אינסופי. סבל קורה כאשר אתה משקיע יותר מידי, רגשית, באנשים אחרים או מאורעות חיצוניים. אחרי הכל, כמה שליטה יש לך עליהם?

הפוך למקור ההשראה של עצמך. אל תשעבד את האושר שלך למישהו אחר! זכור, אתה אחראי ב- 100% לאושר של עצמך. אף אחד ושום דבר אינו יכול לגרום לך סבל ללא נתינת הרשות הדוממת שלך! אילו אינן רק מילים על מנת לדרבן אותך. זוהי אמת פשוטה.

נסה להפוך להרגל להיות עד לניסיון האישי שלך. מה גורם לך לסבול בסיטואציה מסוימת? האם יש משהו שאתה יכול לעשות לגבי כך?

אם אתה יכול לעשות משהו, עשה זאת.

אם המצב הוא מעבר לשליטה שלך, אתה יכול להגיב באחת מהדרכים הללו: )א( אתה יכול לאפשר לעצמך לסבול, או )ב( אתה יכול לקבל את המצב, ולהמשיך בחייך.

זוהי הבחירה שלך!

במשך השנים האחרונות בחייו של סרי ראמקרישנה )Ramakrishna Sri), אפילו כאשר הוא היה מיוסר מהסרטן, הוא המשיך לחיות חיים רגילים. פיזית זה היה מאבק יומי נגד המחלה, אבל המאסטר היה בשלווה )בשלום(.

יום אחד, תלמיד מודאג שאל אותו, כיצד אתה יכול לחייך כך? כיצד אתה מתמודד עם כל – כך הרבה סבל? תשאל סרי ראמקרישנה בחזרה. ישנו כאב, אבל ללא ספק אין סבל!

להיות חופשי מסבל אינו אומר שאין יותר כאב. החיים עדיין לא נתנו לנו תרופה לסרטן, רעב או מכה בבוהן מרהיט. החופש טמון רק בסירוב לתת לכאב תגובה, בכך שאינך נותן לו השפעה עליך. אתה שואל אותי – האם כאב הוא הכרחי?

כן, במובן מסוים הוא כן, משום שסבל יכול להיות זרז עוצמתי לגדילה. ממש כפי שזרע ראשית צריך להיבקע לפני שצמח יכול לגדול ולפרוח, סבל אינטנסיבי יכול לשבור את ההגנות של האגו שלך, להשאיר אותך פתוח ורגיש ליקום. כאשר דפוסי החשיבה הרגילים שלך מנופצים, אתה מתחיל לראות את הדברים כפי שהם באמת.

כאב הוא חלק מחייהם של כולם. בגרות אמיתית שוכנת בידיעה כיצד להשתמש בכאב הזה לפני שהוא משתמש בך!

סיפור קצר:

שני גברים, אחד gnani( איש חכם(, והאחר איש רגיל, עברו דרך יער בלילה חשוך, ללא ירח. מדוע לסבול?

לפתע, קרן אור של ברק הבזיקה בשמיים.

האיש הרגיל החל לרעוד מפחד. סערה! המוח שלו מיד השתבש. האם עליו להמשיך ללכת? או שעליו למצוא מקום בטוח לעצור בו עד שהסערה תעבור? האיש החל לייחל לכך שהוא לא היה יוצא למסע הזה מלכתחילה. הוא קילל את עצמו כטיפש וחסר מזל. במילים אחרות, הוא נפל בחיפזון רב לתוך הסבל! האיש החכם, מצד שני, פשוט השתמש ברגע של הבזק הברק על מנת לראות טוב יותר את הדרך שלפניו. הוא הבטיח שהוא הולך בכיוון הנכון, הודה לברק בעבור עזרתו, והמשיך הלאה.

כאב הוא בדיוק כמו הבזק הברק הזה. אין לך שליטה על הקיום שלו. אבל אם אתה סובל מכך, או לומד מכך, זה לגמרי תלוי בך!

אחת הסיבות החבויות עמוק ביותר לסבל היא: יתכן ואתה נהנה מכך. אפילו לחלות במחלה יכול להפוך מקור להנאה אם זה משיג לך את תשומת הלב והדאגה שאתה השתוקקת להן.

אדם שעבד בחברה גדולה הביא עימו את אותו תבשיל לארוחת צהריים בכל יום. בכל יום הוא היה מתלונן כמה הוא שונא את התבשיל הספציפי הזה, והחברים המבינים שלו היו חולקים את הארוחה שלהם איתו. ברחמו על מצוקתו של האיש, חברו לבסוף ייעץ לו, מדוע שלא תבקש מאשתך לבשל משהו שאתה אוהב, לשם שינוי? כיצד זה שהיא לא מודעת שאתה שונא את התבשיל הזה? איזו אישה? האיש שאל מופתע. אני רוק. אני מבשל את הארוחה לעצמי!

באיזו תדירות אתה מוצא את עצמך עושה זאת – בדרכים מעודנות? באופן מכוון יוצר סבל לעצמך ומרוויח רחמים עצמאיים וסימפתיה מאחרים? למשל, ללכת בלי לאכול ארוחת ערב רק בשביל לעשות דווקא למישהו שרבת איתו?

בדוק מדוע זה לפעמים גורם לך לתענוג להסב כאב לעצמך, או לאחרים. האם ישנו ערוץ טוב יותר דרכו אתה יכול לקבל את אותו התענוג – בלי הסבל? האם ישנה דרך חיובית לצייד את הצורך שלך? הפוך מודע – זהו הצעד הראשון.

הצעד השני הוא לקבל לגמרי את הכאן ועכשיו.

אינני מתכוון שאתה לא צריך לעשות צעדים על מנת לשפר את המצב שלך. קח את כל הצעדים ההכרחיים – אבל אל תיתן לסיטואציה להכניע אותך.

אל תגיב – רק פעל!

נספח

THE SUPREME PONTIFF OF HINDUISM BHAGAWAN SRI NITHYANANDA PARAMASHIVAM

תחת הזוהר של המגנט הרוחני ארונצ'אלה )Arunachala )במרכז הרוחני של טריוונמאלי )Tiruvannamalai ))בדרום בהרט, THE SUPREME PONTIFF OF HINDUISM BHAGAWAN SRI NITHYANANDA PARAMASHIVAM נולד כראג'סקאראןRajasekharan )), ב – 1 לינואר .1978

האסטרולוג של המשפחה חזה שהוא יהיה מלך בקרב האנשים הקדושים. בגיל ,3 THE SUPREME PONTIFF OF HINDUISM BHAGAWAN SRI NITHYANANDA PARAMASHIVAM התרועע עם יוגיראג' רגאופאטי מאראג' )Maharaj Raghhupati Yogiraj), גורו ליוגה שהעביר אותו אימון קשוח והכין את גופו מתוך ראיית הנולד לפיצוץ האנרגטי שעמד לקרות לגופו הצעיר. מגיל ,5 THE SUPREME PONTIFF OF HINDUISM BHAGAWAN SRI NITHYANANDA PARAMASHIVAM החל לעבוד את האלוהים בלהט גדול. הוא הראה התחייבות מוחלטת לטקסים שהוא תרגל עם האלים. רק כמה שנים מאוחר יותר, הוא בא בקשר עם מאטאגי' קופאמאל )Mataji Kuppammal), אישה חסודה שחנכה אותו לודאנטה )Vedanta )ולטאנטרה )Tantra). הוא החל את למודי הכתבים הקדושים בגיל צעיר. הוא

פגש במיסטיקנים רבים מהעיר של טריוונמאלי וקיבל הדרכה רבה מהם. הייתה לו את החוויה הרוחנית העמוקה הראשונה בחייו בגיל 12 כאשר הוא ישב על סלע שבתלולית ההר ארונצ'אלה. היה לו חיזיון פנוראמי ברדיוס של 360 מעלות והוא חווה שהוא הופך אחד עם כל מה שמסביבו. חוויה זו המריצה אותו להמשיך קדימה במסעו הפנימי.

לTHE SUPREME PONTIFF OF HINDUISM BHAGAWAN SRI NITHYANANDA PARAMASHIVAM הלימודים האקדמיים היו עוד תקרית בחייו. עם רק מעט נוכחות בשיעורים בפוליטכניון, הוא עבר את כל המבחנים בהצטיינות. הוא קיבל תעודת גמר בהנדסת מכונות בפוליטכניון פרטי בטאמיל- נאדו )Tamilnadu). בגיל ,17 הוא עזב את הבית מונע מדחף בלתי נשלט

לקפוץ אל תוך החיים האמיתיים אותם הוא חיפש.

הוא נדד לאורכה ולרוחבה של בהרט ונפאל, למד את מדע המטאפיזיקה המזרחי לרגליהם של מאסטרים ומיסטיקנים רבים. הוא ביקר במקדשים גדולים רבים המשתרעים מרכסי ההימלאיה בצפון לקאניאקומארי בדרום, מדוואראקה במערב לגאנגה סאגר במזרח. הוא עמד במדיטציות אינטנסיביות וסגפנויות אחרות והגיע לאושר עילאי פנימי למצב של Nithyananda או אושר עילאי נצחי – בגיל .22 ראג'סקאראן הפך לTHE SUPREME PONTIFF OF HINDUISM BHAGAWAN SRI NITHYANANDA PARAMASHIVAM.

מונחה ע"י חזיון אלוהי, ב 1 לינואר ,2003 THE SUPREME PONTIFF OF HINDUISM BHAGAWAN SRI NITHYANANDA PARAMASHIVAM יסד את מטה המשימה שלו בבאנגאלור שבהודו, בתחום שטח אדמה שבו עץ פיקוס )תאנה( הינדו קדוש ומיסטי.

כיום THE SUPREME PONTIFF OF HINDUISM BHAGAWAN SRI NITHYANANDA PARAMASHIVAM הוא אישיות מעוררת השראה בעבור מיליוני אנשים ברחבי העולם. מתוך ניסיונו באמת, הוא ניסח ונתן במתנה את הטכנולוגיה של האושר העילאי )Bliss )לכל אינדיבידואל.

השיטות שלו מחזקות אותנו להיות אנשים המתואמים פיזית ומנטלית לכח רוחני עמוק. מיליוני אנשים מסביב לעולם חוו שינויים משמעותיים דרך הטכניקות שלו בזמן קצר.

הוא נותן את הכלים לחיות חיים יצירתיים ומעשיים המונחים על ידי אינטואיציה ותבונה במקום על ידי אינטלקט או אינסטינקט. הוא מראה את הדרך למצוינות בעולם החיצוני לקרינה ולזוהר בעולם הפנימי שניהם בו זמנית. התוכניות שלו מלמדות את האדם להגיע לתוך המרחב הטבעי הידוע כמדיטציה.

THE SUPREME PONTIFF OF HINDUISM BHAGAWAN SRI NITHYANANDA PARAMASHIVAM אומר, "מדיטציה היא המפתח הראשי שיכול להביא להצלחה בעולם החומרי ולסיפוק עמוק במרחב הפנימי." הטכניקות והתהליכים העוצמתיים שלו הכלולים בתוכניות המדיטציה, עוזרים בפריחה ובהתפרצות של המודעות האינדיבידואלית בזמן קצר.

THE SUPREME PONTIFF OF HINDUISM BHAGAWAN SRI NITHYANANDA PARAMASHIVAM עובד עם מדענים וחוקרים מרחבי העולם על מנת לרשום את התופעה המיסטית דרך עובדות מדעיות. הוא סיקרן את עולם מדע הרפואה עם התוצאות של המערכת הנוירולוגית )עצבית( שלו. מההתבוננות המדהימה, מדענים מרגישים שהפוטנציאל לשינוי קצב והתפתחות מחלות כמו מחלות לב, סרטן, דלקת מפרקים, אלכוהוליזם וכו' מתחילות להראות ברות השגה.

ארגון ה – Bliss Life הוא תנועה עולמית של THE SUPREME PONTIFF OF HINDUISM BHAGAWAN SRI NITHYANANDA PARAMASHIVAM למדיטציה וטרנספורמציה. הארגון נוסד בשנת 2003 וכיום מונה למעלה מ 1000 מרכזים ב 33 מדינות, ארגון ה- Bliss Life משנה את האנושות דרך השינוי של האינדיבידואל.

עץ הפיקוס הקדוש,בידאדי,בהרט

האקדמיות למדיטציה ע"ש ניטיאננדה )s A M N) ברחבי העולם משמשות כמעבדה רוחנית שבה הצמיחה הפנימית היא מוחלטת והצמיחה החיצונית היא תוצאה טבעית. האקדמיות הללו צפויות להיות מקום ומרחב לגילוי, דרך פעולות מונחות, ממדיטציה ועד מדע. הן מציאות רוחניות קוונטית, שבה העולם החומרי והרוחני נפגשים ויוצרים חיים מבורכים ומלאי אושר עילאי; בהם האינטליגנציה היצירתית נובעת מתוך מודעות עמוקה.

פרויקטים רבים נמצאים בשלבי התפתחות באקדמיות שברחבי העולם; ואקדמיות חדשות נוסדות על מנת לספק שירות בתחומים שונים לאנושות בכללותה.

אשרם לוס אנגל'ס, ארה"ב

מגוון של תוכניות מדיטציה ושירותים סוציאליים מוצעים ברחבי העולם דרך האגודה. ריפוי אנרגטי בחינם דרך שיטת Nithya לריפוי רוחני, חינוך חינם לצעירים, עידוד לאומנות ולתרבות, מעגלים רוחניים )satsangs), תוכניות להתפתחות אישית, אשרם סיאטל, ארה"ב

תוכניות לחברות, מחנה רפואי בחינם וניתוחי עיניים, ארוחות חינם בכל האשרמים ברחבי העולם, אימון רוחני של שנה למבוגרים עם מגורים בבהרט, בית ספר )*gurukul )*לילדים במתחם האשרם ועוד שירותים רבים מוצעים ברחבי העולם.

אשרם סאלם, בהרט

מספר המתנדבים המסורים בארגון המתנדבים של THE SUPREME PONTIFF OF HINDUISM BHAGAWAN SRI NITHYANANDA PARAMASHIVAM )NDSS )הולך וגדל ברחבי העולם, והם תומכים במשימה בהתלהבות גדולה.

מספר אשרמים ומרכזים חדשים מוקמים סביב העולם.

אשרם קולומבוס,אוהיו,ארה"ב